פרק י"ט בספר ויקרא שפותח את פרשת קדושים הוא רצף ארוך של מצוות שחלקן מצוטטות מאוד בתרבות היהודית: "והדרת פני זקן", "ואהבת לרעך כמוך", "ולפני עיור לא תתן מכשול" ועוד. ברוח הכללים הגודשים את הפרשה נדמה כי הפסוק הפותח אותה שהעניק לה את שמה, אף הוא ציווי: "דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא פרק י"ט, פס' ב'). משמע עליכם להיות קדושים כי אני קדוש ולהלן פירוט הכללים שיסייעו לכם לעמוד ברף הציפייה הגבוהה הזו. עם זאת, פסוק זה חוזר עוד פעמיים בפרשה בניסוחים מעט שונים שמאפשרים להעמיק במשמעות הקדושה.

בפעם השניה חוזר הפסוק בין מקבץ ציוויים האוסרים על עבודה זרה לפסוקים האוסרים על גילוי עריות: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם–וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים: כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-חֻקֹּתַי, וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם:  אֲנִי יְהוָה, מְקַדִּשְׁכֶם." (שם, פרק כ', פס' ז-ח). ההקשר מפרש לנו את הקדושה כיצירת הגבלה, אל מול תחומים בהם מציבים גבול אפשר לחוש קדושה. אך ההתייחסות המפורשת לחוקים ולשמירתם נקראת כאן כתוצאה של "והייתם קדושים" ולא כתנאי או תהליך. ההתקדשות בעצם נעשית לפי פסוקים אלו על ידי אלוהים.

בסוף הפרשה מגיע ניסוח שלישי, מיד אחרי הציווי להבדיל בין בהמות ועופות טמאים וטהורים: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי." (שם, פס' כ"ו). בהקשר זה משמעות הקדושה היא הבדלה, וממש כמו שקדושת השבת נובעת מהבדלתה מן החול גם קדושת העם נובעת מהבדלתו על ידי אלוהים.

משתי החזרות הללו עולה כי "והייתם קדושים" אינו דווקא ציווי אלא הכרזה ואפילו הבטחה הניתנת לעם, משמע אתם תהיו לקדושים כי אני קדוש ואקדש גם אתכם. אך מה המשמעות של הבטחה כזו כשהיא נשזרת בין שלל הכללים והחוקים בפרשה? כאשת חינוך, יש בעיני בפתיחת הפרשה בהבטחה הזו כדי לתת עמדת יתרון לבני האדם, מעין הבטחה כי יש בהם הכוחות והם יוכלו לקיים חיי רוח וקהילה המושתתים על החוקים המפורטים בה. כדרכם של בני אדם, מוטב לחזור עליה שוב בתוך רצף החוקים ואף לסיים בה כדי לחזק את היכולת שלהם להאמין בעצמם.

מה משמעותה של קדושה זו עבור אלה שאינם מאמינים באלוהים? בפשטות ניתן לקרוא בניסוח זה את הרצון של בני אדם להאמין בכוחם לעשות טוב ונכון, ולהכריע הכרעות שעשויות להיות קשות, ולהבטיח כי יש בהם הכח הפנימי הדרוש לכך. תשובה מורכבת יותר עולה מתוך המשמעויות של קדושה בפרשה כהגבלה וכהבדלה. אנו מאמצים ערכים ונורמות ובונים תפיסת עולם שיש בה הגבלות המעניקות ערך ומשמעות למי שאנחנו ולמה שאנו בוחרים לעשות. ברגעים או במצבים בהם יש לנו נגיעה בנצח ובאינסוף אנו יוצרים הבדלה: בין השבועות על ידי שבתות, בין השנים והעונות על ידי חגים, בין הרווקות והנישואין או בין החיים והמוות על ידי טקסים וכן הלאה. הקדושה בחלקה מבטאת מימד פנימי באישיותו של האדם ובכוחותיו ובחלקה בונה ויוצרת אותם; בחלקה היא תחושה הנבנית מהמעשים והיצירה האנושית ובחלקה נובעת ומתרגשת עליה.

אנו נמצאים בעיצומו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות, יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרך לישראל ויום ירושלים. מועדים אלו שהתחדשו והתקדשו בלוח השנה הישראלי מחייבים אותנו כל שנה מחדש לעצור ולחשוב על הערכים ותפיסת העולם שלנו, וכיצד להיות ולהתקדש כחברה נבדלת אך לא מבודלת, וכן, גם להאמין בכוחות הפנימיים והיכולת שלנו להיות לחברה הזו.