השבוע התבשרנו על הקדמת מועד הבחירות לכנסת. המפה הפוליטית צפויה להשתנות שוב, מפלגות חדשות ייכנסו למרוץ ופנים חדשות ייכנסו למפלגות קיימות. כל סבב בחירות כזה מציף מחדש אצל רבים את ההתלבטות: האם הגיעה העת להיכנס לפוליטיקה כדי לנסות להשפיע ולפעול דרכה לקידום ערכים ולתיקון פני החברה והמדינה? או שמא שומר נפשו ירחק מהפוליטיקה – שרבים נכנסו אליה עם כוונות טובות ויצאו בשן ועין?

מה נוכל ללמוד לעניין התלבטות זו מפרשת השבוע – פרשת שמות?

בפרשה מתוארות לידתו ועלייתו לגדולה של משה רבנו, המנהיג הגדול של עם ישראל, שהוציא את בני ישראל ממצרים והוביל אותם במדבר עד לארץ ישראל. בפרשה מתואר שמשה יוצא אל אחיו, רואה את סבלם וחוש הצדק שלו מזדעק ומיד הוא מתגייס לפעול כדי להגן על בני ישראל מפני המצרים הרודים בהם.

למעשה אנו רואים בפרשה שמשה יוצא ופועל למען אחיו עוד לפני שמונה רשמית בידי אלוהים לתפקיד מנהיג העם. המסקנה המתבקשת היא שברגע שאלוהים יציע לו רשמית את תפקיד המנהיג, השליח לגאול את ישראל ממצרים, משה יקפוץ על המציאה. למרבה הפלא, כשאלוהים מתגלה למשה בסנה הבוער ומטיל עליו את התפקיד ללכת לפרעה ולהוציא את ישראל ממצרים, משה מנסה להימנע מקבלת התפקיד. הוא ממעיט מערכו וטוען שאיננו ראוי לתפקיד: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"  (שמות ג, יא). למה משה מגיב כך?

אני רוצה להציע הסבר אפשרי לכך מתוך קריאה במשל התבואה המשגעת של רבי נחמן מברסלב:

פעם אחת קרא המלך למקורבו המשנה למלך, ואמר לו שהוא חזה בכוכבים שכל מי שיאכל מהתבואה שתגדל בשנה הקרובה, צפוי להשתגע. שאל המלך את המשנה למלך מה הוא מציע לעשות. ענה המשנה למלך, שיכינו הוא והמלך תבואה מראש בכמות מספקת עבורם כדי שלא יצטרכו לאכול מהתבואה של השנה הקרובה. השיב לו המלך, אם נעשה זאת ונהיה היחידים שלא אוכלים מאותה תבואה, אז אדרבה – יחסית לכל העולם אנחנו נהיה השונים והמשוגעים. לכן, אמר המלך, אין ברירה אלא שנאכל מאותה תבואה כמו כולם, אבל לפני כן נעשה לעצמנו סימן על המצח, שלפחות נדע שאנחנו משוגעים. [מתוך: כל סיפורי ר' נחמן מברסלב – המעשיות, הסיפורים הסודיים, החלומות והחזיונות, בעיבוד חופשי].

הנמשל לעניינו הוא שאכן כניסה לעולם הפוליטי היא מהרבה בחינות כניסה ליקום מקביל, וזה אולי אפילו קצת משוגע להיכנס אליו מרצון. יש בעולם הפוליטי סכנות רבות, כגון: שכרון כוח, העדפת אינטרסים פוליטיים על פני שיקולים ערכיים וענייניים, תרבות דיון וויכוח רדודה וכוחנית, הכפשות הדדיות וביקורת פוגענית, העדפת יעדים לטווח הקצר על פני יעדים לטווח הרחוק ועוד. מצד שני, השדה הפוליטי הוא קריטי, אם רוצים להשפיע, לשנות ולשפר דברים בחברה הישראלית חייבים להיכנס לשם.

לכן מלמד אותנו המשל של רבי נחמן, שאמנם אין ברירה אלא לעשות את הצעד הנדרש ולהיכנס לעולם הפוליטי. אך כדי שלא להישאב ליקום המקביל הפוליטי ולשכוח מי אתה באמת, מאין באת ומה המטרות והערכים שבשמם נכנסת לפוליטיקה – עליך לעשות לעצמך סימן, תזכורת לעצור ולבחון מדי פעם אם התרחקת יותר מדי מעצמך. אל תרגיש בנוח מדי בכובע הפוליטי, בשררה, בהנהגה, אל תאמין בעצמך יותר מדי, תמיד תטיל ספק בעצמך.

זהו דגם המנהיג שמציב לנו משה רבנו – מנהיג שנכנס לתפקיד לא בששון ובשמחה מתוך תאוות שררה, אלא מקבל עליו את התפקיד בהיסוס, בענווה, מתוך מודעות לקשיים ולבעיות מחד, ולחשיבות השליחות והעשייה המנהיגותית מאידך.

בחירות טובות לכולנו.

[עו"ד יצחק (יִצִי) גורדון הוא יו"ר איגוד המשפטנים בהסתדרות]