שנה חדשה! אני עוד לא מוכנה אליה.

חודש אלול אמור להיות הקדימון לראש השנה, זמן הכנה לבית, לגוף, לנשמה…להספיק לערוך את חשבון הנפש השנתי, לשוחח עם החברים שעוד לא הספקתי, לקחת את החופשה שהבטחתי לעצמי, לסיים משימות כתיבה, לנקות את הספריות בבית, לשתול בגינה, לבקר את סבא וסבתא… אז כל אלו נדחסו לחצי בוקר של ערב ראש השנה וזהו. הם כבר הגיעו, אחיינים, דודים, סבא סבתא, שמחה גדולה והרבה רעש  עם יותר מידי אוכל לגיבושון של יומיים. אז התפללנו, אכלנו ודיברנו, הסתדרנו, נשמנו עמוק …וכאן צריך להגיע האבל. היה חסר ביומיים החגיגיים הללו משהו. משהו בי לא היה מוכן, לא מחובר לתדר הנכון. תחושה עמוקה של חוסר שביעות רצון ממה שעוד לא סגרתי ובעיקר מה אני רוצה להכניס איתי הביתה ומה להוציא החוצה לקראת השנה החדשה. נותרו לי פחות מעשרה ימים עד כיפור. זמן להיפרד וזמן  לקבלת פנים.

משה בפרשת וילך בן מאה ועשרים. ממש עוד רגע הולך מאיתנו. במופע הסיום של חייו משה כותב את התורה ושתי מילים חוזרות ומהדהדות בצוואתו "חזקו ואמצו"(דברים לא,ו). אומר, אולי מצווה, אולי מברך את ישראל?

וממש אותן מילים הוא משמיע ליהושע לעיני כל ישראל: "חזק ואמץ".  אני הולך ואתה? "כי אתה תבוא את העם הזה, אל הארץ אשר נשבע ה'…"(שם לא, ז). הפעם השלישית בה אנו פוגשים את הביטוי  חזק ואמץ מתרחש כאשר ה' מבקש ממשה ויהושע להיכנס לאוהל מועד,  אלוהים מבשר למשה שימיו קרובים למות ומגלה לו מה צופן העתיד על גלגל היחסים בין העם לקב"ה. העם מפר את הברית- אלוהים מסתיר פניו וחוזר חלילה ולכן נדרשת כתיבת שירה שתזכיר את שבריריותה של מערכת היחסים. משה כותב את השירה ומעביר הפעם ציווי מה' ליהושע "ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ, כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנוכי אהיה עמך" (לא, כג).

צמד המילים הדבוקות "חזק ואמץ" מופיע כאן בזמן המעבר הרגיש. זהו המעבר בין מנהיגותו של משה למנהיגותו של יהושע. מעבר מדמות ההורה שילד את העם אל מנהיג נבחר. זהו זמן המעבר של בין הערביים בו נוכחת כפילות מאורות. זמן של בהלה בו נדרש חוזק- גבורה שהיא כוח הגוף ואומץ שהוא בלב ורוח (הכתב והקבלה על בראשית כה, כג). יהושוע נדרש  לקפיצת הדרך בתוך המעבר, לא רק עבור המלחמות הקרבות וההתמודדות עם בני ישראל, אלא גם עם פחדיו שלו. חזק ואמץ-  רכז את ההתגברות לשעה הנדרשת (מלבי"ם על יהושע , כח, ב) והזדרז לך ! כנראה שיש סוד בזריזות השעה(גור אריה על דברים לא, טז).

"ידידי,השכחת?" בעצם את ההחלטות המרכזיות כבר קיבלתי, יותר החוצה, למציאות החברתית הבוערת –  צמצמתי מקומות עבודה והרחבתי חלק, חשבון נפש משפחתי מתקיים בכל יום. אז מדוע חוסר שביעות הרצון ותחושות חוסר הרוגע? כי אולי חסרה לי ברכת הדרך של אלוהים "חזקי ואמצי". גלגל היחסים שבגללו כותב משה את השירה יסוב, והשירה, כטבעה, תושר בכל פרק חיים. נדרשת קפיצת הדרך:  יציאה החוצה מהדרך ושיבה מדרך לא זרועה. את הפחדים אפסנו לשעה אחת ביום והזדרזו לכם. אני בוחרת  בציווי. שלא תהא לי בחירה: חזקי ואמצי!

וגם לכם שפועלים בכל מרחבי העשייה – חזקו ואמצו!