פסוקים א-יד של פרק ל מהווים חטיבה אחת מבחינה נושאית. כאן מדובר על כוחו של האדם ללכת בדרכי האלהים מלכתחילה, ועל יכולתו לשוב לדרכים הללו , בדיעבד, לאחר שחטא.

הפסוקים א-יד של פרק ל' מהווים 'גרנד-פינלה' לסדרת נאומי התוכחה והשכנוע שנושא משה באוזני בני ישראל בחלקים גדולים של ספר דברים. כאן , מה שנוסח בפרקים הקודמים כאופציות חליפיות – הליכה בדרכי האלהים או נטישתן – מתואר עתה כמאורעות שקרו, חומרי מציאות. והמציאות, כדרכה, מורכבת יותר מהתיאוריות אודותיה  –  ישראל גם ילכו בדרך הנכונה וגם באחרת! לנוכח המורכבות הזו עומדת מערכת השכר והענש שנבנתה עד כה בתורה , כשהיא חסרת אונים. עד כה ברור היה שהחוטא ייענש עד תום והצדיק יתוגמל. אולם אם כל העם יחטא, וכמתואר בפרק כ"ח חטאיו יעמיקו יותר ויותר, ייווצר מצב שאין ממנו מוצא והתוכנית האלהית לטפח את עם ישראל כעם בחירה לא תצלח. במלים אחרות – האתיקה תתנגש באתוס הלאומי ; הצדק באהבה .

כאן מפתח משה שני אלמנטים המאפשרים יציאה מהמיצר, והם – תשובה ולב. כדי להצביע על חשיבותם מופיע השורש ש.ו.ב  שבע פעמים בארבע עשר הפסוקים הללו. כך גם שם העצם – לב.

כיצד הם פועלים ? לכאורה,  זה פשוט. אדם שב מדרכיו הרעות והרי הוא כאומר – הריני אדם אחר ואיני מי שעשה את המעשים ההם [על פי דברי הרמב"ם בהלכות תשובה, פרק ב]ועל כן לא ייענש, ואולם אמירה זו אין לה על מה שתסמוך –  שהרי בעולם הריאלי, עולם המעשים והעובדות, אי אפשר כמעט אף פעם להשיב את הגלגל אחורה ולמחוק את מה שנעשה ואת תוצאותיו. גם בעולם הנפש, מעשה מכה גלים,  יוצר מערכי נפש חדשים, טראומות, תגובות להן וכו וכו' והתיאור 'ושבת עד ה ' נשמע לא אפשרי, דמיון בלבד.

וכאן באה  ההדגשה החוזרת ונשנית של 'לב' לעזרתנו, והיא אומרת – המישור שבאמת מעניין את אלהים,  זה שבו מתרחש הקלקול והתיקון, הוא הלב. ושם בלב אפשר ואפשר להחזיר את הגלגל אחרונית.  הלב הוא מקום האהבה והיא על-זמנית.    וכיצד משתנה הלב ? פסוק המפתח הוא –

וּמָ֨ל ה' אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖ וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־ה' אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ:

ה',  ששמו המפורש  י-ה-ו-ה , מוזכר בקטע ארבע עשרה פעם , כנגד שבעת הלבבות וכנגד שבע התשובות, יבצע ניתוח פתיחת הלב, ימול אותו, וכך יאפשר לאהבה לאלהים לחדור אליו.

הניתוח הזה נראה כמנוגד לעקרון הבחירה החופשית של האדם ואכן כך הוא! אבל זה קורה כחוליה בשרשרת שראשיתה ב וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ בְּכָל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ ה' אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה: וְשַׁבְתָּ֞ עַד ה' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:

ההשבה אל הלב אינה הפיכתו כך שירצה אחרת אלא רק המודעות הנוקבת למצב הרע ולסיבותיו. האדם מסוגל לעתים , על ידי עצמו, רק לזה;  ואולם משנעשה חשבון הנפש  הזה, מתחיל תהליך בלתי נשלט שמביא את האדם למקום רחוק משציפה, למילת הלב.

ואדם שלבו נימול יכול לעמוד בברית ולגביו –קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ.