אחד הפסוקים הכי אהובים עלי בתורה הוא הפסוק, "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כו, טו). בתור הזהב של ההתיישבות העובדת פסוק זה גם שבה את לבם של רבים מאלו שראו בהתקשרות לאדמת הארץ נדבך חיוני מחיות נפשם. כמה מלחינים דגולים חשו בקסם המילים, והלחנים שלהם הפכו להיות מנכסי צאן ברזל של רפרטואר הזמר הציוני. www.zemereshet.co.il/song.asp?id=2824

במקור במקרא המילים מהוות חלק ממה שמכונה "ווידוי מעשרות" – הכרזה שאמורה להיאמר על ידי חקלאי בערב פסח פעם בשלוש שנים אחרי שביצע את כל מערך המעשרות שהיה אמור לחלק לנזקקים – כוהנים ולווים שלא קבלו נחלה לקיים חיי כלכלה עצמאיים ועניים ואביונים שללא תמיכת החקלאי לא היו מסוגלים להתקיים. ה"ווידוי" נאמר בגוף ראשון, "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ: בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי" (שם, יג). כאשר הוא נאמר ביום אחד על ידי כל קהילת החקלאים אין ספק שאמירתו השאירה רושם אמיץ שהעצים את כוח הנתינה בחברה, מה שבוודאי השפיע רבות על הלכידות שבין קבוצות שונות בחברה.

באופן מפתיע המדרש מחבר בין הנאמר בפסוק לבין השחתת סדום ועמורה על רקע קלקול המוסר החברתי והניצול של החלשים ועניים. זאת על בסיס השימוש במקרא במילה הדומה למילה "השקיפה", "וַיַּשְׁקֵף [אברהם] עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן (בראשית יט, כח). נדמה שבזיקה המפתיעה ביקש המדרש לרמוז שהגבול באישיות האדם בין חזרה על יצירת עוד סדום ועמורה לבין התקווה של יצירת ההווי של "ארץ זבת חלב ודבש", הוא גבול דק מאוד, גבול המהווה את סוד ברכת השפע בחברה. רק סינרגטיות היוצרת אמון הדדי בשורש הקיום החברתי וזרימה של משאבים בין המעמדות בחברה יבטיחו מימוש מלא של כל כוחות היצירה של כל בני החברה.

אני חושב רבות על השאלה: כיצד אפשר ליצור מצב שגם אנחנו היום, כל אחד ואחת בביתו וביתה, יגיד סוג של ווידוי פעם בכמה שנים, כאשר נדע שגם בבית שעל ידי גם השכנים עושים זאת? ועוד – וחשוב לא פחות – מה יהיה תוכן ה"ווידוי" הזה?

המחשבות משוטטות בין ההצעות הללו: שלא גזלתי ממס הכנסה, שלא לקחתי ממישהו כסף או רכוש שאיננו שלי, שלא רימיתי וכמובן שדאגתי לאנשים נצרכים.

יחד עם הדברים הללו נראה שטוב היה אם כולנו היינו מכריזים בינינו לבין עצמנו באותו יום – בתחושת היחד הנותנת לכל אחד חלל המיוחד להתבטא בו בינו לבין עצמו –  גם משהו הדומה למילים הבאות: לא פגעתי ולא העלבתי, ואם עשיתי זאת – זה היה בטעות ובשוגג, לא הקשבתי להוצאת דיבה, לא האשמתי אדם בדבר שלא היה מבורר ומוכח, וגם אז לא הפצתי דבר מה נגד אדם אלא אם כן הייתה בכך תועלת רבה לתיקון פני הציבור – גם אז, רק מתוך כבוד ובעדינות – לא השתתפתי בצינורות של תקשורת המתמקדת ברכילות ובפגיעה בזולת.

כעת כמה ימים לפני ראש השנה ויום כיפור נראה לי שיש בהחלט מקום לאמירת ווידוי הדומה לזה, כל אחד ואחת לפני א-לוהיו.