פחות מחודש עבר מאז שבתי מניו יורק, מסיור עם קבוצת מובילי נגב, ומוצאת את עצמי שקועה במחשבות על מרגלים שנשלחו 'לתור את הארץ'.

משה שלח את הנשיאים עם שאלות לבדיקה: יח וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ–הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב.  יט וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ–הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה–הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים.  כ וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים–יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים. (פרק יג)

אז איך בודקים אם העם 'חזק הוא הרפה'? לפי מספר חדרי הכושר שבו, או בתי הספר? על פי כמות הטנקים או מידת הלכידות החברתית? ומה נלמד אם נגלה שהם יושבים במבצרים? האם נסיק מכך שהם בעלי עוצמה ויהיה קשה לכובשם, או שנלמד שמתוך חולשתם הם מקיפים עצמם בחומות?

משה שאל ש
אלות, אך הניח לכל אחד להפנים את המראות, ולפרשם כראות ליבו.

תגובות המרגלים מזכירים את יצירותיו של אֶשֶר: ( Maurits Cornelis Escher 

1898 – 1972   אמן הולנדי מזרם הסוריאליזם )

 

צ

 

ויכוח סרק בין אלו הרואים את הציורים השחורים לבין אלו הרואים את הלבנים. כולם מביטים באותו הציור, אך כל אחד בוחר מה לראות ואיזו פרשנות ייתן לתמונה הכוללת.

הסיפור העתיק התרחש ממש בתקופה זו של השנה, גם אנחנו שבנו ארצה למראה האשכולות הראשונים וביכורי התאנים על העץ. יצאנו לדרך עמוסי שאלות על יהדות ארה"ב: היש סיכויי הישרדות או שמא היא מתבוללת? האם היא עודנה ציונית או שמא הולכת ומתנתקת מהמולדת?

לפני שבוע נפגשנו שוב לשאול את עצמינו: עם מה חזרנו משם?

להבדיל מהמרגלים, היו תשובות רבות ומגוונות, ורובן ככולן נוסחו כשאלות:

תהייה לגבי התכלית שלנו, כיצד נממש את הביטוי 'אור לגויים', תובנות לגבי עוצמת החיים בקהילה, גילוי של עולמות תוכן יהודיים חדשים, פליאה עד כמה אנחנו לא מכירים את אחינו, יהודי ארה"ב, אחרי הנסיעה מרגישים קצת יותר את הקרבה ואת האחריות, הדבר המרוחק והמטושטש 'יהדות הגולה', התקרב והתבהר לו.

הפרשה שלנו מסתיימת בפרשת ציצית:.  לח  …וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת.  לט וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת ה', וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם.  מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָי; וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, לֵאלֹהֵיכֶם.

אחרי התוצאה הקשה של פרשת המרגלים, אלוהים מצווה אותנו לשים לעצמינו תזכורת. מעין מסננת קבועה על כל דבר שאנחנו רואים. הבנה שהלב והעיניים יכולים להטעות, ומה שישאיר אותנו בתלם הוא הזיכרון והעשייה: 'למען תזכרו ועשיתם'.

אחד מחברי הקבוצה אמר: המסע לארה"ב הכניס אותי חזק לתוך הדגל שלי – אני יושב יותר טוב בין שני הפסים האלה בין אם הם מסמלים את פסי הטלית, ובין אם הם מציירים את מפת הארץ בין הים התיכון לירדן.

ראינו, חווינו, תרנו את הארץ (ההיא) וחזרנו בשלום לסיפור שלנו ולעשייה שלנו כאן.

שבת שלום