לאדם יש אפשרות להתכונן לימי הרעה, ובהקשר זה, חלומות פרעה ופתרונם משמעותיים לכל אדם ובכל דור. על האדם למצוא, גם בבור, את המפתחות הפנימיים, להבין שהפתחים אינם חסומים וההתחדשות תלויה במעשיו/יה! האמונה במציאת הפתחים תוביל לעשייה וממילא האור אכן יתגבר גם בימי החושך.

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר: (בראשית מא', א') מהו הקץ?

בלשון המדרש בראשית רבה, פרשה פט'  – "ויהי מקץ..", "קֵץ שָׁם לַחשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת:" (איוב כח', ג') זמן ניתן לעולם, כמה שנים יעשה באפלה!

…"קץ שם לחושך", זמן ניתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורים, כיון שהגיע קץ, חלם פרעה חלום "ויהי מקץ שנתים ימים …".

האם הקץ היה תלוי בו ביוסף, האם בשל בקשתו משר המשקים שיפעל למענו אצל פרעה – 'זכה' לשנתיים נוספות?

כדברי המדרש – "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְהֹוָה מִבְטַחוֹ", זה יוסף, "וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב", על ידי שאמר לשר המשקים "זכרתני… והזכרתני" (בראשית מ', יד') ניתווספו לו ב' שנים "ויהי מקץ שנתיים ימים …".

באם זו הסיבה, אזי, מתי נדע שכדאי ורצוי להתערב ומתי לתת ל'גורל' להוליך אותנו?

הגורל טלטל את יוסף, הוא הושלך אל הבור בידי אחיו, נמשך מהבור על ידי אנשים מדינים סוחרים (בראשית לז', כד', כח'). בעקבות עדותה של אשת פוטיפר 'ניתן' לבית הסוהר וכדבריו לשר המשקים 'שמו אותי בבור' (בראשית לט', כ' ובמ', טו') ושם בבור – נקודת המפנה.  נבין, לא כל אסיר זוכה לרגע של התגלות!

מה מסמל הבור? אותו בור ריק, עליו נאמר, אין בו מים אך יש בו נחשים ועקרבים, מסמל – מבטא את יחס אחיו אליו, סוג של מפגע טבע (אנושי!), בור שנחפר על ידי בני אדם כדי לאגור מים או כדי להשליך עבריינים.

אבל בימים אלו של חג החנוכה, נוכל לומר שהבור מסמל את הנאמר בספר מקבים (ב', פרק א', ט') ממנו שאבו מים עבים, שפכו על הקורבן והעצים והודלק המזבח. נס!

בבור יש את מקור האנרגיה, 'דלק', להדליק את האש על המזבח וכן 'מקור' הנותן ליוסף את הכוחות להתמודד עם שנאת האחים מחד ועם תלונותיה של אשת פוטיפר מאידך.

'מבירא עמיקתא לאיגרא רמה' – יוסף יעלה לגדולה מבור תחתיות כביטוי לפתרון חלומותיו.

ושוב לימי חנוכה – כך נכתב באגרת שנשלחה לאחים היהודים אשר במצרים (על פי ספר מכבים ב): "ועתה עשו את ימי חג הסוכות ומחמישה ועשרים בחודש כסלו … בשנת מאה שמונים ושמונה "

ובהמשך נאמר : " בהיותינו נכונים לעשות בחודש כסלו בחמישה ועשרים בו את חג טהרת המקדש ראינו להודיעכם למען תעשו גם אתם חג הסוכות והאש כנחמיה בכלכלו אז את המקדש ואת המזבח הביא זבחים . כי כאשר הוגלו אבותינו לפרס לקחו הכוהנים יראי שמים מאש המזבח בסתר ויטמנוה בעומק באר אשר תחתיתה הייתה בלי מים ושם שמרוה לבטח כי לא נודע המקום לאיש . וכעבור שנים רבות כשעלה ברצון האלוהים ונחמיה נשלח מאת מלך פרס שלח מצאצאי הכוהנים שטמנו את האש לקחתה וכאשר ספרו לנו לא מצאו אש כי אם מים עבים וצווה עליהם לשאוב אותם ולהביאם . ואחר אשר הוכן הדרוש לזבחים אמר נחמיה לכוהנים לזרוק מן המים על העצים ועל אשר עליהם . וכאשר נעשה הדבר הזה ועבר זמן מה והשמש המעוננת לפני מזה זרחה , התלקחה אש גדולה וכולם השתוממו . ובהיאכל הקורבן ערכו הכוהנים תפילה והכוהנים וכולם בפתוח יונתן והאחרים עונים כמעשה נחמיה …"

כך גם בעבודת המקדש לאורך השנה כולה, ובלשון המדרש – "אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצוה ליתן אש מן ההדיוט, אש שירדה בימי משה לא נסתלקה ממזבח הנחושת עד שבאו לבית העולמים, אש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה ממזבח העולה עד שנסתלקה בימי מנשה."

(לשון מדרש תנאים על הפסוק "ונתנו בני אהרן הכהנים אש על המזבח" (ויקרא א', ז')! (ספרא ויקרא – דבורא דנדבה פרשה ד', י')

על האדם להיות מעורב בעבודת המקדש, האדם יביא את האש שלו ואילו האש השמימית קיימת על המזבח.

השנה, השבת הקרובה  משלבת בין חנוכה לסיפורי יוסף ולראש חודש טבת. על כך דורש הרבי מגור – 'שפת אמת' לפרשת מקץ החלה בחנוכה ובר"ח – שנת תרל"א – 1871

"…ומה שיש ללמוד מפרשה זו להכין לעצמו בימים הטובים שנתגלה הקדושה בהם. לקבוע ההארות בלב היטב כדי להיות על ימי הרע כשהקדושה נסתרת. וכמו שנאמר: "בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה": (קהלת ז', יד') פירוש: היה לקבוע ההארה בגוף האדם.

"וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה" עתה, איך להתנהג אח"כ. כי קודם כל ניסיון יש הארה, איך ללמוד על אח"כ.

ואפשר היה גם כן רמז ליוסף שבזמן זה שימלוך במצרים יכין (את ישראל) על ימי הגלות.

…ובאמת על ידי בחינת יוסף יכולין למצוא הארה גם בעת ההסתר.

כתיב "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ:" (יחזקאל מו', א'). פירוש:  בחינת 'ראשית הכח' שיש בכל דבר, שמשם יש התחדשות תמיד קודם שנטבע בתוך הטבע וההרגל.

ששת ימי המעשה יהיה סגור שבחול הם ימי עבודה למצוא נקודה הפנימית כנ"ל. אך ע"י שבת וחודש יכולין למצוא גם בחול.

ונראה לי ממה שכתוב "יפתח" ולא כתב 'יהיה נפתח'. משמע שיום השבת והחודש הם המפתחות אשר יכול אדם לפתוח בהם הפנימיות גם בימי המעשה.

…וחודש ע"י אמונה יותר שגם בתוך הטבע יש הארת התחדשות תמיד.

ומביא מסורת מפי סבו,  'חידושי הרי"מ' – כי מצוה להניח הנרות על פתח ביתו מבחוץ הוא נגד מפתחות החיצוניות …

ובנוסח התפילה לראש חודש מדגישים את ההתחדשות של החודש ובה יצירה "…אתה יצרת עולמך מקדם. כי 'בחינת הצורה' הוא הפנימיות והוא מקדם ממזרח שיש תמיד התחדשות… ".

לאדם יש אפשרות להתכונן לימי הרעה, חלומות פרעה ופתרונם משמעותיים לכל אדם ובכל דור. על האדם למצוא את המפתחות הפנימיים, להבין שהפתחים אינם חסומים וההתחדשות תלויה במעשיו/יה! האמונה במציאת הפתחים תוביל לעשייה ומימלא האור אכן יתגבר גם בימי החושך.  

באותה שנה הרבי מגור דורש את לשון האחים "ורמז לדבר, כנים אנחנו,  לא היינו מרגלים. פירוש: ההיפוך מהרגילות. והוא התחדשות ע"י שנדבק תמיד בנקודה הפנימיות וזהו כנים, מוכנים לרצונו יתברך…"

עלינו להימנע מהרגל, לדבוק בהתחדשות. ההרגל יש ויביא את האדם או את החברה ליפול בפח הגאווה – "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה:" (דברים ח', יז').

וכנגד מחשבות אלו באים דברי הנביא זכריה, אותה קוראים כהפטרה לשבת חנוכה ואשר נלקחה כמוטיב החקוק על המנורה ליד הכנסת – "וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יְהֹוָה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת": (זכריה ד', ו')

'שיר של יום' לחג חנוכה הוא מזמור ל' בתהילים – (א) מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד:

(ב) אֲרוֹמִמְךָ יְהֹוָה כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי: (ג) יְהֹוָה אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי: (ד) יְהֹוָה הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מיורדי בור \{מִיָּרְדִי בוֹר\}:

…(יב) הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה: (יג) לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהֹוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ:

'דיליתני' הוא זה שיגביה וירומם, ההספד יהפוך למחול, השחרור מהאבל יאפשר שמחה ובלשון הרבי מגור – "ופתחת שקי" – כשנוטל הקליפה וההסתר ומתגלה הפנימיות. "תאזרני שמחה", כי גם ההסתר רק קליפה ומחיצה כנ"ל. וזה ענין חנוכה ימי הנסים כשהיו בני ישראל בשפלות מאוד ועזר להם השם יתברך וזה לחיזוק לידע כי לפי גודל ההסתר גודל הטובה כי הכול מהשי"ת ..".

השאלה בה פתחנו – מתי להפעיל כוח, מתי ליזום ומתי להמתין – נותרת בעינה – 'לאלוהים פתרונים' – חג שמח, שבת שלום וחודש טוב.