יוסף אמנם ער לתחושת עצמו הפנימית כי נועד לגדולות, אבל רדום לגמרי לדרך שבה הוא מבטא זאת במשפחתו. האם יעקב  ער לעובדה שאהבתו היתרה ליוסף, והעדפתו על אחיו, היא חזרה על דפוס כמעט-קטלני שהיה נהוג בבית הוריו, בו אמו העדיפה אותו ואביו העדיף את עשיו? ויהודה – האם  אינו ער לסתירה שבין "לכו ונמכרנו" לבין "אחינו ובשרנו הוא"? והאם הוא בכלל קולט את מצוקתה של כלתו תמר? (צחוק הגורל – שם בנו הבכור הוא 'ער'…)

ואיפה אנחנו ערים ולמה אנחנו רדומים?

לפי ספר הקבלה הקדום, "ספר יצירה", לכל חודש בשנה יש איכות, אות, ומזל מיוחדים לו. "המליך אות ס' בשינה, וקשר לה כתר, וצרפן זה בזה וצר בהן קשת בעולם וכסליו בשנה, וקיבה בנפש זכר ונקבה" כתוב שם.

חודש כסליו הוא , איפוא, חודש שהאיכות המיוחדת לו היא השינה. אכן, הלילות הארוכים בשנה הם בחודש הזה, וכמעט כל החלומות המופיעים בספר "בראשית" מופיעים בפרשיות התורה הנקראות בכסליו.  יוסף, הגיבור המרכזי של פרשת השבוע "וישב",  ואלו שתבואנה אחריה, הוא "בעל החלומות". החלומות באים ברובם בשינה, החוש של החודש.

אבל יש שינה ויש שינה. יש שינה שהיא "שנת ישרים", שינה שהיא הרפיה ומרפא לנפש ולגוף, ויש שינה הנופלת על האדם, או שהוא מפיל עצמו אליה, כדי להגן עליו מפני כאב, או כדי להימנע מלראות משהו שקשה לו לראות. "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם וישן, ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתינה" (בראשית ב) " או "ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו. ויאמר לאברם: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם…" (בראשית ט'ו). בשורת הגרות והירידה למצרים הנמסרת לאברהם, שתחילתה בפועל עם מכירת יוסף למדיינים בפרשתנו, היא אימה חשכה עבור האב הקדמון. רק בתרדמה אפשר אולי לעכל אותה, או לנסות לשכוח ממנה.

יונה, הבורח תרשישה ממצוות ה' אליו להינבא על נינווה, בורח גם מהסערה הפוקדת את האניה שעל סיפונה הוא נמצא, שכל מלחיה נאבקים בה.  "וירד את ירכתי הספינה וישכב וירדם. ויקרב אליו רב החובל ויאמר לו: מה לך נרדם, קום קרא אל אלהיך, אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד" (יונה, א).

החלום הוא "אחד משישים בנבואה" (ברכות נ'ז) ואכן החלומות המובאים בפרשת "וישב" מנבאים את העתיד. פתרון חלומו של שר המשקים, בכלא,  מנבא את חזרתו למשרתו הקודמת ופתרון חלומו של שר האופים מנבא את הסרת ראשו מעליו מקץ שלושה ימים. פותר חלומותיהם ,יוסף, יובא בעתיד על ידי שר המשקים  לפתור את חלומותיו של פרעה, והודות לפתרון המוצלח שלהם "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יוסף וילבש אותו בגדי שש וישים רביד זהב על צווארו…ונתון אותו על כל ארץ מצרים" (בראשית מ'א).

הנער בעל כתונת הפסים ילבש בגדי שש ובכך יגשים את חלומות הגדולה שלו, שהשניאו אותו על אחיו בראשית הפרשה, כי הפה שפתר חלומות בהצלחה רכבה כל כך, הוא גם זה שהוציא את דיבת אחיו רעה לפני אביהם.

ערנותו של יוסף לפרטי החלומות המסופרים לו על ידי שרי פרעה, שהפתרון כבר היה גלום בהם בעצם הסיפור ("כל החלומות הולכים אחר הפה" נאמר בהקשר זה בברכות נ'ז), אינם מכסים על התרדמה הנפשית שלו בראשית הפרשה. מה, הוא לא ראה את קנאת אחיו בו ואת שנאתם איליו, כשהוא בא לספר להם את חלומות הגדולה שלו? ויעקב אביו – הוא  לא זכר  את היחסים העכורים בין בניו כאשר הוא שולח את יוסף, לבדו, לדרוש בשלומם בהיותם רועים בשכם? הוא לא חשב מה תהיה תוצאת מעשה כזה? האם לא היה ער לעובדה שאהבתו היתרה ליוסף, והעדפתו על אחיו, היא חזרה על דפוס כמעט-קטלני שהיה נהוג בבית הוריו, בו אמו העדיפה אותו ואביו יצחק העדיף את עשיו? את קנאת האחים ביוסף, מספר לנו הכתוב, "ואביו שמר את הדבר". מה ששמר בליבו לא עלה אל תודעתו כאשר סופר לו כי "חיה רעה אכלתו"? הוא לא ראה את "החיה הרעה" החיה במשפחתו?  ומה נגיד  על יהודה המציע לאחיו "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו? לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהיה בו כי אחינו ובשרנו הוא"  (בראשית לז). הוא  לא ער לסתירה שבין "לכו ונמכרנו" לבין "אחינו ובשרנו הוא"? אביהם הזקן בוכה ומתאבל על אובדן בנו, ועליהם , האחראים לכך, נאמר "ויקומו כל בניו ובנותיו לנחמו" (שם). זה שקר מודע, או תרדמה נפשית גמורה? הבנים ערים לגמרי לשנאתם ליוסף –  הם לא יכולים לדברו שלום –  אבל הם רדומים לגמרי לתוצאות מעשיהם על חיי אביהם. והאם יהודה קולט את מצוקתה של כלתו תמר? (צחוק הגורל – שם בנו הבכור הוא 'ער'…)

ומה עלינו? עבור רבים מאיתנו, החודשים האחרונים כאן הם "חלום בלהות". כן,  זו בלהה, אבל זה לא חלום אלא מציאות . ואנחנו לא לבדנו בה. ספק אם אנחנו רואים בעיניים פקוחות את משמעותה, את סיבותיה, את המתחייב ממנה. האם אנחנו באמת ערים בה, או שכל אחד, ימין ושמאל כאחד, מפרש אותה על פי הרהורי ליבו?

והאם אנחנו מספיק פתוחים ונועזים לתת כח לחלומותינו היפים להנחות אותנו?

ואולי נכון שנחזור ונשאל את עצמנו, לגבי כל תחום בחיים, ולא רק בפיוט ביום הכפורים, "בן אדם, מה לך נרדם?"

 

*תודה לאברהם לידר ולחברי "שבר ותיקון" שעזרו לי להתעורר לפרשה הזו.