פרשת נצבים ממשיכה את עסוקה של הפרשה הקודמת – כי תבוא – בברית הנכרתת בין ישראל לאלוהים בתיווכו של משה. פרשת כי תבוא מתארת את תכניה של הברית ואילו פרשת נצבים מתארת את מעמד העמידה בברית. במעמד זה אומר משה דברים לישראל משלשה סוגים. הסוג הראשון (פרק כ"ט): משה מעמיד את ישראל על חומרתה של הברית: היא טוטלית (פסוק י"ג), היא בלתי הפיכה (פסוק י"ח) והיא כוללת ענישה חמורה ביותר על הפרתה (פסוקים י"ט-כ"ח). הסוג השלישי: משה מתאר לישראל את יתרונותיה של הברית (פרק ל', י"א-כ'): היא נגישה ואפשרית (פסוק י"א), מצוותיה קרובות אל הלב (פסוק י"ד), היא עצם החיים והטוב (פסוקים ט"ז-כ').

הסוג השני של הדברים (פרק ל', א'-י') הוא בלתי צפוי – סיפור. כאן, משה נוטל לעצמו את חירותו של נביא לדבר על העתיד לבוא כאילו כבר קרה, ומספר את סיפור התשובה"

(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: (ב) וְשַׁבְתָּ עַד יהוה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: (ג) וְשָׁב יְהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: (ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ: (ה) וֶהֱבִיאֲךָ יהוה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: (ו) וּמָל יְהוה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ:

זהו סיפור חשוב ומשמעותי מאין כמוהו. ספור התשובה הנעשית מנקודת השפל. העם, והאדם, שבשל טעויותיהם או זדונותיהם נדחו בין הגויים, איבדו את דרכם ומקומם, התפזרו לכל רוח, הגיעו למקומות של ניכור ועוינות, ועתה הם משיבים אל לבבם, רואים את טעויותיהם ומתחילים לאסוף את עצמם ולשוב.

השאלה היא – מדוע ספור זה, מרגש ומשמעותי ככל שיהיה, מהווה חלק ממעמד העמידה בברית? עמידה בברית היא רגע של בחירה, מתוך רצון חופשי, באפשרויות שונות. מתאים אז להעמיד את האנשים על בחירותיהם ועל תוצאותיהם האפשריות, כך באמת קרה בפרשה הקודמת, שם תוארו שני תסריטים אפשריים –

הטוב – (א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ יְהוה אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוה אֱלֹהֶיךָ:

והרע – (טו) וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יהוה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגוּךָ:

ואילו עתה, מתחיל משה את דבריו בכך ששני התסריטים ההיפותטיים אכן יקרו. סיפורו מתחיל "בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה", זוהי הנקודה בה מסתיים התסריט הפסימי – "וֶהֱפִיצְךָ יהוה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ".
מה מקומו של סיפור זה בתוך מעמד הברית?

לדעתי משמעותו היא – ספור זה מכוון את העומדים בברית להבין שעיקר משמעותה ועניינה של הברית היא במצב ה'בדיעבד'. הוא אומר להם שהכוונות הטובות של ההתחלה תתפוגגנה, האנרגיות החיוביות תתפזרנה, אילוצי החיים יהרסו את ההתחלה הטובה והיא תהיה רק זיכרון רחוק, מקום לשוב אליו. אז מתחיל המאמץ האמיתי לעמוד בברית, מעמד הברית הנעשה עכשיו הוא זיכרון המוטל מעכשיו, מערבות מואב אל מרחבי הגויים בהם יחיו צאצאיהם של העומדים בברית זו, שם תיכרת הברית מחדש.

עתה מתעוררת שאלה חדשה – מה טעם אמר וכתב משה את ספר הברית המכיל את שני הנרטיבים, הטוב והרע? (פרק כ"ח) אם ידוע לו שהכל יקרה, ושה'או-או', המתואר בפרשת כי תבוא, אינו אלא אשליה? מדוע לייחד לה מקום?

אני רוצה להציע שבכך אמר משה – אין להתאהב במצב הבדיעבדי. עם כל עוצמתה וחינה של ברית של בעלי תשובה, עדיפה האפשרות האחרת. כמה טוב ונכון לבחור בטוב ולמאוס ברע מלכתחילה ולא להגיע לאותם מקומות!

ועוד –
משה הציב את מה שניתן לכנות בהשאלה, עולמה המופשט של המתמטיקה, עולם החוקים הטהורים של הבחירה והשלכותיה, לפני ספור האופן בו מתממשים חוקי המתמטיקה בעולם הניסיוני, סיפור הפיזיקה.

מדוע לומדים מדע טהור ולא רק מדע שימושי? כי דבר טוב קורה לנפש במפגש עם אידיאות מושלמות, היא מושפעת משלמותן ונמשכת אליהן.

בקריאת תיאור האפשרות הטהורה, הנאיבית, מתעורר הרצון להתחיל מ'כי תבוא', להיוולד מחדש.

שבת שלום!