וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: (במדבר יג, א-ב)

הנשיאים נשלחים לתור את הארץ, לכאורה רק על מנת למסור דיווח על טיב הארץ ויושביה אולם ברובד נוסף הם נשלחים ל 'גיבושון נשיאים' אשר מטרתו הכנה מנטאלית לפני הכניסה לארץ המובטחת. מדוע? משום שהנשיאים הם הראשונים להיפגע בסדר החברתי העתידי. שמותיהם של הנשיאים מספרים לנו על חברת נוודים שבטית: " גדי בן סוסי", "עמיאל בן גמלי" ועם הכניסה לארץ בודאי ידרשו לשינוי במסגרת תפקידם. את חיי הנוודות של רועי הצאן וחיי שבט יחליפו חיים של צמידות לאדמה, חלוקה לנחלות לפי בתי אב ומעבר לחברה חקלאית. חשש מתזוזה בתפקיד ושינוי מעמד הנשיאים מהווה אחד מההסברים לחטאם של הנשיאים "המרגלים".

בהמשך הפרשה, אחרי סיפור המרגלים, מסופר לבני ישראל כי אחרי שיכנסו לארץ, יקראו להביא קורבנות בעת ינדוב ליבם או בזמן המועדים. הקורבנות מובאים בשילוב התוצרת החקלאית מפרי הארץ בתוספת הציווי הבא:
כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה, לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה: וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכֲכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה: הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהֹוָה: תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם, וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם: (במדבר טו, יג- טז)

במעבר מחברה שבטית – נוודית לחברה של עובדי אדמה מחוברים לקרקע ישנה גם הוראה מוסרית באשר לחיים עם נחלה בארץ ישראל. התורה דורשת שויון בין יושבי הארץ, תורה אחת! במיוחד בזמן שהאדם רוצה להתקרב לאלוהים, ליצור קשר, לפתוח חלון באמצעות הקורבן . המסר ברור : כל מה שיש לך מפרי הארץ, וכל כוונתך לא תועיל בלי העשייה המוסרית – תורה אחת ומשפט אחד לכם ולגר. תנועת ההתבוננות מתוך התורה היא שיש שינויים חברתיים, וצריך להגיב אליהם בתוך מתוך הקשר בין הדרים בארץ ובחיבור ישיר לקשר שבין האדם לאלוהים .

האם החברה השבטית הסתיימה בעלייתנו לארץ ובהקמת מדינת ישראל ? השבוע נשא נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין את "נאום השבטים". הוא ניתח את החברה הישראלית כמפולגת לארבעה שבטים עיקריים והציג ארבעה יסודות, שעליהם שותפות צריכה לעמוד:
"כיתות א' היום מורכבות מכ-38% חילונים ("ממלכתיים"), כ-15% דתיים לאומיים ("ממלכתיים דתיים"), כרבע ערבים וקרוב לרבע חרדים… דבר אחד ברור: התהליכים הדמוגרפיים המעצבים מחדש את פניה של החברה הישראלית- יצרו למעשה "סדר ישראלי חדש". סדר שבו אין עוד רוב ברור, ואין מיעוטים ברורים. סדר שבו החברה הישראלית מורכבת מארבעה מגזרים, ואם נרצה- ארבעה "שבטים" מרכזיים, שונים מהותית אלה מאלה, שילכו ויתקרבו זה אל זה בגודלם. אם נרצה ואם לאו,"מבנה הבעלות" על החברה הישראלית ומדינת ישראל משתנה לנגד עינינו… אבל, מעל לכל אלה, עלינו לבחון את ההשלכות החברתיות והערכיות של הסדר הישראלי החדש. אנו מוכרחים לשאול בכנות, מה משותף לכל המגזרים הללו? האם יש לנו שפה אזרחית משותפת, אתוס משותף? האם יש לנו מכנה ערכי משותף שבכוחו לחבר את כל המגזרים הללו יחד, במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית?…
מי שלא מוכן לשאול את השאלות האלה היום, הוא אינו ציוני יותר ולא לאומי יותר- אלא מתעלם מהאתגר המשמעותי ביותר, המונח בפני המפעל הציוני היום. אם חפצי חיים אנחנו, אם חזון המדינה היהודית והדמוקרטית הוא חלום חיינו ומשאת נפשנו, הרי שאנו נדרשים היום להישיר מבט אמיץ למציאות הזאת. וזאת, מתוך מחויבות עמוקה למצוא, יחד, תשובות לשאלות. מתוך נכונות לשרטט, יחד, כל שבטי ישראל, חזון משותף, של תקווה ישראלית".

המושג שבטים איננו מפחיד אותי, הוא רצוי בעייני במציאות הישראלית הנוכחית. כפי שכתב האר"י בספר שער הכוונות על ענייני תפילה, אולם בהשאלה לענייננו: "יש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים וכל שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער אחד המיוחד לו, והוא סוד י"ב השערים הנזכרים בספר יחזקאל.." (דרוש עלינו לשבח ונוסח תפילה דרוש א)

בכניסה הראשונה לארץ נדרשנו לשינוי דפוסים ולמבנה חברתי חדש. גם בישראל של היום חלו שינויים אדירים, איננו חברה חקלאית אך אנחנו עדיין מדברים במושגי בעלות על הקרקע ואחיזה בטריטוריות. האתגרים הם אדירים, אנחנו נדרשים למודל חברתי יצירתי של פתיחת שערי כניסה שונים לכל שבט. אולם הציווי המוסרי נותר בעינו: תורה אחת ומשפט אחד.