ספר דברים פרק א-פרק ג,כב

אחת הסוגיות המורכבות ביותר בחשיבה הדתית היא סוגיית קבלת הדין. היא מתעוררת כאשר מאורעות קשים מתרגשים ובאים והקושי אינו רק אישי אלא גם דתי, כיוון שמה שנתפס בחשיבה הדתית כ'אינטרס' האלהי – קיומו של עם ישראל,האפשרות ללמוד תורה או לקיים מצוות, ניצחון של גישות בלתי-מוסריות – נפגע בעטיים של מאורעות אלו. השאלה אז היא – מהי חובתו של האדם הדתי ? האם להאבק בכל מחיר ללא פשרות מתוך תודעה שהוא עתה לוחם המאבק הצודק מכל, בשרות האל ; או שמא עליו לראות את יד ה' המסתתרת מאחורי המאורעות ומכוונת את מהלכם ? שמא מהלך קשה זה הוא רצון האל שמסיבות שלעתים אין לרדת לחקרם החליט לפגוע במה שלמאמיניו נראה כאינטרס שלו-עצמו ? ואם כך הוא , המאמין נתבע להרכנת ראש, לויתור על עמדתו, לקבלת הדין.

כמו תמיד, הסוגיה הדתית היא גם דילמה קיומית. מאבק הוא דרך להישרדות, הוא ביטוי עליון לרצון החיים, וכך הוא מעורר הערכה, מודל לחיקוי. אבל מאבק עד-תום עשוי להיתפס גם כפתטי, כעיוור, ובתור שכזה, כבעייתי מאוד.

במקורות מצויות שתי העמדות. מחד נאמר – "ומה חזקיהו מלך יהודה שנאמר לו צו לביתך לא נמנע מלבקש רחמים לפני המקום, שהיה דורש אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. ומה משה שנאמר לו אל תוסף דבר אלי [ה' אסר עליו להוסיף ולבקש שיכנס לארץ ישראל] לא נמנע מלבקש רחמים, ישראל על אחת כמה וכמה:"(ילקוט שמעוני , מלכים ב', רמ"ב)

מדרש אחר,העוסק בענייני החורבן, מתאר כיצד טיטוס, המצביא הרומי במלחמת החורבן, ביזה את המקדש ואת קודש הקודשים והמדרש מוסיף בסרקזם – "אבא חנן אומר מי כמוך חסין יה, מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ואתה שותק, דבי רבי ישמעאל תנא מי כמוך באלים ה',מי כמוך באלמים" (ילקוט שמעוני, דברים,תתקמ"ו)

כלומר : חובת האדם הדתי להלחם ולהיאבק. חובת הקב"ה עצמו להילחם למען המטרות שאליהן הוא עצמו התחייב. לא נניח לו להתחמק.

אבל מאידך נאמר – "כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך! אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש!" (בבלי, עבודה זרה, דף י"ח,א)

ניצחונם של הרומאים נתפס כאן כגזרה אלהית 'מן השמים המליכוה' הניסיון להתקומם נגדם לא יצלח, ולא רק התקוממות צבאית נאסרת , גם לימוד תורה פומבי אסור לדעת ר' יוסי !

לעמדה מקבלת-דין זו יש גם ביטוי הלכתי. המשנה, במסכת תענית, בונה במסגרת מאבק בבצורת. סדרה של שלוש עשרה תעניות, בהיקפים שונים. אולם אם התעניות נערכו והבצורת קיימת, עלינו לקבל אותה כגזרה משמים וכך אומרת המשנה המסכמת – "עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובשאילות שלום בין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום"(משנה, תענית, פרק א,ז)

תשעה באב הוא יום בו מתח זה מתעורר ועולה. התודעה מלאה בשאלות של מה היה אילו.. ומה ניתן לעשות כדי ש..ומאידך, הלכות האבלות הנהוגות ביום זה : ישיבה על הארץ, הליכהברגל יחפה, אי אמירת שלום, מבטאות מהלך של השלמה עם הבלתי נמנע וניסיון להכילו. במגילת איכה הנקראת בתשעה באב ניתן למצוא יצוג לשתי התפיסות . מחד – "שמַעְתָּ חֶרְפָּתָם ה' כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי: שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם עָלַי כָּל הַיּוֹם: שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם: תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל ה' כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם: תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם: תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה' "(איכה פרק ג,סב-סה)

ומאידך – "טוֹב ה' לְקֹוָו לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ: טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה': טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו: יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו: יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה: יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה:כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה': כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו:(איכה פרק ג,כה-לב)

ביטוי למתח זה נמצא גם בפרשת השבוע. התורההחוזרת ומספרת כיצד לאחר ששמעו בנ יישראל שנגזרהעליהם, בעקבות חטא המרגלים, למות במדבר ולא להיכנס לארץ, יצאו ישראל למלמה בכנענים בתקווה שלנוכח מסירותם והקרבתם ישנה ה' את עמדתו. הם לא היו מוכנים לקבל את הדין – "וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לה' אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה:וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' וַתָּזִדוּ וַתַּעֲלוּ הָהָרָה:וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה: וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם:"(דברים א, מא-מה)

והנה למרות אי-הצלחתם , משה עצמו , בתחילת הפרשה הבאה, מבקש שוב מה' לבטל את הגזרה שלפיה הוא ימות במדבר – "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה"(דברים ג,כג-כה)

ללמדנו: אין פתרון אחד לסוגיה זו. ומי חכם וידע מתי יש לקבל את הדין ומתי יש לחיאבק בגזירה ?