בציון עובדה פיקנטית זו מצביע האר"י ז"ל- מגדולי המקובלים – רמז לזה ש"לעתיד לבוא הלכה כמו קרח" או, במונחים עכשיוויים יותר- קרח הקדים את זמנו, המהפכה שניסה להוביל היתה בוסרית על-כן לא צלחה. אולי יותר מרמז להיות קרח דמות שלא נחשבה כרשעה [והרי "שם רשעים ירקב"], ניתן למצוא בשמות מחברי שנים עשר מפרקי תהילים: בני קרח. לקרח נותר שם ושארית, וכפי שהתורה מדגישה: "ובני קרח לא מתו" (במדבר כו',י'), ומפורסם בשם החוזה מלובלין שאמר, שאילו חי בזמנו של סבא קרח- היה מן הסתם מצטרף למחנה שלו. אתמהה?!?

"ויקח קרח… ויקהלו אל משה ואהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". רש"י, על פי מדרש תנחומא שדורש את סמיכות פרשת קרח לפרשת ציצית, בסוף הפרשה הקודמת, מביא: "מה עשה [קרח]? עמד וכנס מאתים וחמישים ראשי סנהדראות… והלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה ואמרו לו: טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להן: חייבת. התחילו לשחק עליו: אפשר טלית של מין אחר חוט של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה?"

כמו כן מביא המדרש את שאלתו של קרח אם בית מלא ספרים חייב במזוזה, ולעגו לתשובתו החיובית של משה. במדרשים אלו מבארים חז"ל את מרד קרח כמרד אידיאלוגי-תיאולוגי, ומייחסים לו כיוון אנטינומיאניסטי מובהק. האין משהוא נלעג בקיום מצוות, כאשר אתה מוקף במצוות בכל מקרה? אלא שלכאורה, כל אחד יענה- הרי בכל מערכת משפטית ישנם גבולות וכללים בלתי נמנעים, נסיעה מעל המהירות המותרת מוענשת בקנס; האם כוונת קרח לצאת חוצץ נגד כל מערכת המצוות וכל מערכת חוקים?

המצוות אותם מציינות המדרשים הם מצוות איזכור- מזוזה בפתח ביתו של אדם, וציצית על בגדו "וראיתם אותם וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם" (במדבר ט'ו, ל"ט).
" קרח טען שיראת ה' מפורשת לפניו, והוא מבין שהכל בידי שמיים אפילו יראת שמיים… ועל זה הוא טוען שפטור מציצית כי ציצית מרמזין על יראה…" [ספר מי השילוח].

קרח טוען שהמצוות נועדו למי שאינו זוכר את ה' תמיד, למי שזקוק לזה, אך לשם מה נחוצים מצוות למי ש"יראת ה' מפורשת לפניו"? למי שמבין שתחושת הבחירה החופשית איננה אלא אשליה? יתירה מזו- קרח זועק: הלוואי ויכולתי לרגע לשכוח את מציאות ה', את נוכחותו הממלאת כל מקום תנועה ומחשבה בלי השאר מקום למציאותי הנפרדת, הלוואי שיכולתי שלא לזכור…

זעקתו זו של קרח לכאורה רלוונטית למי שחי במתח גבוה זה, אולי גם ל"מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות" אותם כינס, אך מה הרלוונטיות של טענות אלו לאנשים מן השורה, להמון העם? פרשנות זו של ה'מי השלוח' ועוד מפרשים, בנויה על הנימוק שאמר קרח עצמו במפורש: "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ", קדושת ה' פרוסה בשווה בתוך כל העדה, אין אדם אחד יותר קדוש או נעלה מהזולת, גם לא אהרן הכהן או משה, ואם כן, הוא מתריס נגדם "מדוע תתנשאו על קהל ה' ", אין צורך במנהיגים או בהנהגה, אף לא במצוות וחוקים ספציפיים, שהרי קדושה היא עובדת קיומנו, כל שנעשה- קדוש.

סופו של קרח ידוע: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם… וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ…" שלא כדתן ואבירם ואנשיהם שנשרפו – קרח, כמו גיבורים שונים במיתולוגיות אחרות, נשאר בחיים בשאול, נגנז שם חי.

ובינתיים, מצוות וחוקים מזכירים לאנשים את מציאות האל אך גם מנמיכות את קומתם של "נבחרים" אשר נוכחות האל בכל בהירה וברורה להם, נוכחת קדושתו -תמידית. קרח נגנז לעתיד לבוא עת יהיה העולם בשל לאמת זו.

תגובות:

לחיזוק הדברים כדאי להוסיף כי ציוויי התורה הכלליים נאמרים בלשון רבים-עתיד "קדושים תהיו", והייתם קדושים", ולא מתוך אשלייתו של קרח הסבור כי כבר עתה "כלם קדושים"
(אביעד הולנדר)