טקס השקיית הסוטה

"…איש אשר תעבור עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האישה לפני ה' ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת: ונקה האיש מעוון והאישה ההיא תשא את עוונה"
(במדבר ה' ל'-ל"א)

בסוף משנה סוטה יש רשימה ארוכה של חכמים שנפטרו מן העולם והותירו אותו חסר משהו. וכך שנינו שם '…משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה'. מהי חכמתו של רבן יוחנן בן זכאי?

אולי נוכל למצוא תשובה לדבר בפתיחתה של הרשימה. בפתיחתה מסופר לנו על שני מעשי פולחן שבטלו.

'משרבו הרצחנין בטלה עגלה ערופה… משרבו המנאפים פסקו המים המרים…'
(סוטה פרק ט' מ"ט)

עגלה ערופה הוא טקס שהיה נעשה כאשר נמצא חלל ולא נודע מי היכהו. טקס זה בטל כאשר התרבו הרוצחים, כיוון שהוא איבד את משמעותו.

כיוצא בזה טקס השקיית הסוטה. כל כולו של טקס זה בא להרתיע מפני ניאוף. ומשהתרבו מעשי הניאוף, איבד טקס זה את משמעותו ועבר ובטל מן העולם.

ואולם, אם נקרא את המשך המשנה נראה שהיא אומרת יותר מזה.

'משרבו המנאפים פסקו המים המרים ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן שנאמר: "לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם וגו'"'

המשנה מספרת שרבן יוחנן בן זכאי הוא זה שהפסיק את המים המרים. מבחינה הסטורית קביעה זו היא חסרת משמעות. יוחנן בן זכאי חי בדור החורבן וממילא משחרב בית המקדש בטלו המים המרים. נראה לי כי בקביעה זו רוצה המשנה ללמד אותנו משהו על הטקס.

הבה נעיין בפסוק מספר הושע במלואו: '…על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה: לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזונות יפרדו…' "
(הושע ד' י"ג-י"ד)

איך אפשר להעניש נשים מנאפות, כאשר הגברים שטופים בפריצות ובזימה? איזו משמעות מוסרית לענישה מסוג זה?

זוהי אם כן בדיוק הנקודה שרוצה רבן יוחנן בן זכאי להדגיש. אי אפשר להשקות את הנשים הסוטות, כיוון שרבו המנאפים. ודוק המנאפים דווקא ולא המנאפות. אין מדובר בכך שהנשים כבר אינן נרתעות מלנאף, אלא בכך שהגברים עצמם מנאפים, אבל נוקטים במוסר כפול ואינם נרתעים מלדרוש מנשותיהם לנהוג בצניעות.

השקיית הסוטה הפכה מטקס שמשמעותו היא להרבות קדושה וטהרה בישראל לטקס שכל כולו אינו אלא כלי שליטה של הגברים בנשותיהם. לכך לא יכול רבן יוחנן בן זכאי להסכים ועל כן הפסיק את המים המרים.

בשולי הדברים יש לשאול שאלה נוספת. האם באמת המשנה שאומרת 'משרבו המנאפים…' מתייחסת לתיאור תופעה היסטורית או שמא שוב לפנינו אמירה מוסרית? נראה לי שטקס השקיית הסוטה שנראה לדורות הראשונים סביר לגמרי, שוב לא הסתבר בעיניהם של הדורות האחרונים. יותר ויותר הבחינו בכך שהוא משקף מוסר כפול כלפי גברים ונשים.

יש כאן ביקורת עצמית של המשנה על עצמה ועל הטקס שאותו תיארה ופירטה לאורך שישה פרקים של המסכת.

הרי זה מעין המימרה של רבי עקיבא ורבי טרפון לאחר כל תיאורי ההוצאה להורג במשנה – 'אילו היינו בסנהדרין לא נהרג בה אדם מעולם'.

הפעם מי שמבטא ביקורת זו הוא רבן יוחנן בן זכאי. וזהו 'משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החוכמה'.