מה כבר לא נאמר על קנאה ועל הקנאים… במקורות ישראל המגוונים, קנאה היא מידה מגונה ופסולה, אין שום אפשרות לדור עם הקנאה.
מהלכים עלי המקראות השונים "קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ" (שיר השירים ח, ו), הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם (משנה מסכת אבות פרק ד, כא). בספרות המוסר ניתנים לנו אפילו כלים איך להיפטר מאותה קנאה, אבל מה לעשות… זהו רגש אנושי כל – כך בסיסי שקיים בנו, טבוע בנו שכמה שננסה להיפטר ממנו הוא צץ לו ומפתיע כל פעם מחדש. אז נכון שגם ניתן מקום לעידון ונאמר שקנאת סופרים תרבה חכמה אבל בפרשה שלנו לא רואים קנאת סופרים, אלא יש כאן פרשה שכמעט כולה מספרת סיפורי קנאה.

הפרשה פותחת מיד בקנאת אהרון:
במדבר פרק ח': "(א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: (ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה:"

רש"י, המביא את מדרש תנחומא, מציע פרשנות למילה בהעלותך: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: חייך! שלך גדולה משלהם. שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
אז מה פירוש חלשה דעתו? יש כאן הכרה ברגש ראשוני וטבעי ואלוהים שהוא בעצמו גם "אל קנא", מפעיל את מידת החמלה שלו כלפי אותו איש – אהרון, שמתואר במקורותינו כאיש חסד ומעניק לו מתנת תנחומים לכל החיים.

בהמשך אנו פוגשים את קנאת "הנער" וקנאת יהושע:
במדבר פרק י"א: "(כד) וַיֵּצֵא משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְהֹוָה וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל: (כה) וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ: (כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה:
(כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה:
(כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת משֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם:
(כט) וַיֹּאמֶר לוֹ משֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְהֹוָה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְהֹוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם:

מי הם אותם שניים – אלדד ומידד שמתנבאים ומדוע בנפרד מכולם? בתלמוד הבבלי (סנהדרין יז ע"א) מסופר כיצד נבחרו ונאספו אותם שבעים אנשים. משה חשש מאוד כיצד יבחר מכל שבט מספר זהה של אנשים ועדיין יגיע לשבעים בדיוק. בשל חששו מלעורר את הקנאה בין השבטים, הוא החליט לבחור שישה אנשים מכל שבט ולערוך הגרלה שמיימית כדי לנפות את השניים הנותרים.

"אמרו אלדד ומידד: אין אנו ראויים לאותה גדולה. אמר הקב"ה: הואיל ומעטתם עצמכם, הריני מוסיף גדולה על גדולתכם! ומה גדולה הוסיף להם? שהנביאים כולם נתנבאו ופסקו – והם נתנבאו ולא פסקו" .
את המחזה רואה נער ורץ לספר למשה. רש"י מציין מיהו אותו נער, זהו גרשום בנו של משה שמקנא לאביו. והאם יהושע אכן מקנא למשה? משה בפשט רואה זאת כך: "המקנא אתה לי?" ויתכן שהוא גם רואה את מחשבותיו הפנימיות של יהושע שמקנא וחושש מפני אלדד ומידד שאולי יהוו אלטרנטיבה לירושתו את משה.

בסיפור האחרון והמפורסם אנו פוגשים את קנאתם של מרים ואהרון:
במדבר פרק יב: "(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: (ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה: (ג) וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה":

אנחנו מבינים שמרים ואהרון מערערים על משה. מהי טענתם? מהו עיקר דיבורם?
בתחילה דיברו סרה על מוצאה של אשת משה, שבעצם לקח אישה כושית. אך בהמשך הם מערערים על בכירותו של משה כנביא. אבל הרי הם מאותה משפחה – גם הם נביאים!

הרב ביגמן (בספרו יודוך רעיוני) מציין שיש בשיחתם של מרים ואהרון רובד סמוי ורובד גלוי: ברובד הגלוי – קובלים על מעמדו הייחודי של משה. ברובד הסמוי התורה חושפת את מניעיהם החבויים שעוררו את טענתם – זלזול באשת משה. מה שהחל בצרות עין הופך לטענה מנומקת.
לאיזו טענה מתייחס אלוהים? לסמויה או לגלויה? לגלויה!

בפסוקים ו'- ח': מרים ואהרון ננזפים על הטלת הספק במנהיגותו של משה. מעניין שדווקא על קנאתם, על הטענה הסמויה אין תגובה מילולית. אולם ה' לא מתעלם מכך. כי מרים מקבלת צרעת. הצרעת לבנה כשלג ודרך הצחור מסמן הקב"ה למרים את הפגם שעליה לתקן.

בשלושת הסיפורים אלו של קנאה, רואים שרק קנאתה של מרים זוכה לתגובה קשה ועל כך אני תמהה. הקנאה של אהרון בסיפור הדלקת המנורה לא זוכה לרובד גלוי בפשט, ובדרש מתקבלת בהבנה וחיבוק. כאשר דיבר עם מרים אודות האישה הכושית הוא ננזף ולא מעבר לכך. כך אצל בנו של משה – "הנער", שלקנאתו אין מקום בפשט ובדרש מקבלים בהבנה את קנאתו. יהושע בפשט מובן כמקנא, אך לא זוכה לתגובה מחמירה על קנאתו ומלשנותו.

אז מה יש בצרעת שבה זכתה מרים? מרים היא היחידה שקנאתה יוצאת החוצה באמצעות הצרעת, מצד אחד הצרעת היא אות הקין של מרים, אך מצד שני היא גם משחררת אותה מהלך הנפש הפנימי המכלה אותה, שכן קנאתה כבר יצאה אל החוץ.