ספר במדבר א,א – ד,טז

ספר במדבר פותח בהפתעה. נראה שלאחר הדרמות הגדולות סביב הר סיני – מתן תורה, העגל, בניית המשכן, מות נדב ואביהוא, נתקף מחנה ישראל באובססיה של ספירה. סופרים כל זכר מבן עשרים במסגרת שבטית, סופרים את אוכלוסיות השבטים ב'מחנות' – קבוצות של שלשה שבטים, מסכמים את מספרם של כל בני ישראל, סופרים את הלויים למשפחותיהם בנפרד ושוב מסכמים. לשם מה לספור ולשם מה לפרט ? יתכן שתשובה תימצא לנו אם נבדוק את החומר הלשוני. התורה אינה משתמשת בפועל הגזור משורש ס.פ.ר . בפסוק ב' נאמר –

"שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם:" הספירה מכונה איפוא – נשיאת ראש. בהמשך, הפועל השכיח הוא פקידה. והמנויים נקראים – פקודים. שורש ס.פ.ר נוכח רק כשם – 'מספר שמות'. מהי נשיאת ראש ? כשיוסף פותר את חלומות שרי פרעה הוא מבטיח לשר המשקים– "בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּך"(בראשית,מ,יג)

נשיאת ראש משמעה אם כך הרמת אדם למעמד גבוה יותר. שדרוג. מה לזה ולספירה ?

פקידה מופיעה לראשונה במקרא בספור הולדת יצחק – "וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:" (בראשית כא,א) כלומר – רפא אותה מעקרותה. כך נאמר גם לגבי חנה (שמואל א, ב). משמעות דומה מופיעה כמה פעמים בספור יציאת מצרים. למשל – "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם"(שמות ד,לא)

הקשר שלישי הוא זה – "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים"(שמות כ,ד)

בכל המקרים הללו פקידה היא זכירה , בהקשר משמעותי מאוד. האל זוכר את האישה העקרה וגואל אותה, זוכר את החוטא ומענישו, זוכר את העם וגואל אותו. ושוב- מה לזה ולספירה ?

מעניין לבדוק את הדרך בה נעשית הספירה, מסתבר שהיא לא ניתנה ביד רואי חשבון ומנהלי חשבון, הסופרים הם משה ואהרון בכבודם ובעצמם, ויחד אתם צריכים להיות נוכחים ראשי השבטים – "ִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן: ואִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא:" (פרק א, ג-ד).

נוכחות מנהיגי העם ונשיאי השבטים, והספירה על פי שבטים, מקנה למפקד אופי משפחתי ואכן נאמר – "וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם:" (פסוק יח)

הספירה על פי משפחה מכונה "וַיִּתְיַלְדוּ" . זוהי דרך להיוולד מחדש, לחזור ולהיכלל במשפחה.

שלשה אלמנטים מופיעים איפוא במנין בני ישראל – נשיאת ראש, שדרוג ; פקידה, זכירה, מפגש ; היכללות בהקשר המשפחתי. ועתה הדברים מקבלים ביאור זה מזה – העוצמה של המפקד הוא בכך שכל פרט נספר ונמנה. אין חומק. אנו רגילים למפקד בו גובה המס פוגש כל אחד מאתנו, וזו חוויה מביכה לעתים, ברם כאן משה אהרון ונשיא השבט פוקדים=פוגשים כל אדם. זהו מפגש מעצים, מנשא, מרומם, וכיוון שכך הוא חוזר ומחבר כל אדם לשבטו, להקשרו, לסדר לידתו. כל אדם מושב אל שורשיו ולמקומו. המפקד הזה אינו עניין טכני, הוא פעילות יוצרת ומחוללת. עולים על הדעת בהקשר זה תיאורי הפקידה של אלהים את עולמו בראש השנה – "אמת כי אתה הוא דין ומוכיח ויודע ועד וכותב וחותם ו ס ו פ ר ו מ ו נ ה

ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו

הנה יום הדין לפקוד על כל צבא מרום בדין

כי לא יזכו בעיניך בדין

וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון..

כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו

כן תעביר ו ת ס פ ו ר ו ת מ נ ה ו ת פ ק ו ד נפש כל חי

ותחתוך קצבה לכל בריותיך ותכתוב את גזר דינם" (מתוך תפלת 'ונתנה תוקף')

המפקד היה לאחת מהפעולות שגבשו את בני ישראל מאוסף אנשים מפורדים לעם . כך גם המעשים האחרים הנעשים בתקופה זו בתולדות ישראל – בניית המשכן, ארגון מחנה ישראל סביבו, ארגון המחנה בשדרת מסע על פי אותות מוסכמים ולבסוף – תחילת המסע מהר סיני לכיוון ארץ ישראל.