השבוע אנו מסיימים לקרוא את ספר במדבר. בני ישראל עומדים על סיפה של ארץ כנען, והם מצווים להוריש אותה ולהתנחל בה.

ומייד אחר כך בא אחד התיאורים המפורטים ביותר של גבולות ארץ ישראל במקרא (במדבר לד א-יב):

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ: וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה: וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה והיה וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה: וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה: וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם: וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר: מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה: וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן: וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה: וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן וְיָרַד הַגְּבוּל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה: וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב:

לפני שנים אחדות נתפרסם מחקר מקיף ומעמיק על גבולותיה של ארץ ישראל במקרא (נילי ואזנה, כל גבולות ארץ, ירושלים, תשס"ח):

ואזנה מראה שהתיאור הזה, שהוא אחד משלושה תיאורי גבול מפורטים במקרא (השניים האחרים בספר יחזקאל ובספר יהושע) איננו תיאור ריאלי כלל וכלל, אלא הוא טכסט ספרותי אידיאולוגי. גבול הצפון מתאר, כנראה, גבול קדום בין מצרים לממלכה החתית. הוא כולל בתוכו את דמשק והרבה מעבר לה. זהו אזור שהיה בשליטתה של ארם מאות בשנים, ולא היה חלק מארץ ישראל. מצד שני ארץ הגלעד בעבר הירדן איננה נכללת כאן.

ואולם, עניין רב יש בהשוואתו של תיאור זה לגבולות ההבטחה:

בברית בין הבתרים מבטיח ה' לאברהם:

"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית ט"ו, י"ח)

גבולות אלה חוזרים עוד כמה וכמה פעמים במקרא. למשל, בתחילתו של ספר יהושע: ' כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה: מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם" (יהושע א, ג-ד)

הגבולות המתוארים כאן רחבים בהרבה ומשתרעים מנהר פרת ועד הנילוס. חוקרים רבים סברו שתיאור זה הוא תיאור אידיאלי מרחיב מאוד, והוא משקף מחלוקת אמיתית על גבולה של ארץ ישראל. ואולם, כפי שמראה ואזנה, תיאורים אלה שונים באופן מהותי בפרטים רבים מן התיאור של הפרשה שלנו. בניגוד אליה אין כאן כל פירוט של אתרים ספציפיים, אלא שימוש בביטויים עמומים ובמרחבים גדולים – הים הגדול, הלבנון, המדבר וכו'. אין כאן גם פירוט של קו גבול מוגדר ואין התייחסות לארבעת הכיוונים.

המשמעות של גבולות אלה אינה קשורה כלל לתפיסה גיאוגרפית ספציפית, אלא להבטחה של שלטון אימפריאלי בכל העולם המוכר למקרא. חלומות גדלות אלה הם תגובה לאימפריה האשורית. לא מלך אשור שולט בעולם, אלא אלוהי ישראל, שמבטיח לעם ישראל שלטון עתידי בעולם כולו.

העיסוק בגבולותיה של ארץ ישראל לא פסק, וגם התנאים עסקו בכך רבות. רבי יהודה הנשיא התיר לעבוד בשנת שביעית בכמה ערים מעורבות בארץ ישראל. הסוגיא בבבלי במסכת חולין (ז ע"א) מפרשת את מעשהו של רבי פירוש רב משמעות. היא שואלת איך ייתכן לטעון שבית שאן איננה חלק מארץ ישראל, הרי יש פסוק מפורש בתחילת ספר שופטים שממנו עולה שבית שאן בתוך ארץ ישראל. ועונה התלמוד: "הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, וקסבר (=וסובר): קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית."
כלומר, מסיבות כלכליות העולים מבבל החליטו לא לכבוש חלק מארץ ישראל, כדי שהעניים יוכלו להתפרנס שם יותר בקלות ולא יהיו חייבים בשביעית.

היתרים אלה של רבי יהודה הנשיא עוררו תרעומת רבה . ובתלמוד הירושלמי במסכת דמאי אנו קוראים:

"היו הכל מליזין עליו. אמר להן: בואו ונדיין, כתיב: 'וכתת נחש הנחושת' וכי לא עמד צדיק ממשה ועד חזקיהו להעבירו? אלא, אותה עטרה הניח לו הקב"ה להתעטר בה. ואנן (=ואנחנו) העטרה הזאת הניח הקב"ה לנו להתעטר בה."

חבריו של רבי מתרעמים עליו איך הוא מעיז להתיר דבר שנהגו בו איסור במשך דורות. רבי מביא ראיה מחזקיהו מלך יהודה שמכתת נחש הנחושת שעשה משה על פי ה' משום שהוא מכשיל את העם בעבודה זרה. אפשר לשאול על חזקיהו אותה שאלה. איך הוא יכול לעשות מה שלא עשה אף אחד לפניו במשך דורות. והתשובה היא שהקדוש ברוך הוא הניח לכל דור עטרה להתעטר בה.

אף לנו הניח הקדוש ברוך הוא עטרה להתעטר בה.