ספר במדבר פרקים לג-לו

פרשת השבוע פותחת ברשימת מסעות בני ישראל במדבר. תיאור ארוך של המסע נמצא בספר שמות פרקים טו-יט ובספר במדבר פרקים י-כא. תיאור נוסף בספר דברים א-ג ופרקים ט-י. מה שמאפיין תיאור זה לעומת האחרים הוא ההיצמדות לפורמולה של 'ויסעו..ויחנו'. שאינה מקרית אלא היא כנראה עיקר כוונתו של הכותב , הרי ההצהרה היא "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם:"

כלומר, חשוב מאוד לתורה לערוך רשימת מסעות, וכך היא עושה. רק בארבעה מקרים יש הרחבה מעבר לפורמולה : בפסוקים ג-ד, בתיאור המסע הראשון מרעמסס לסוכות מופיע תיאור משווה: מצבם של ישראל 'היוצאים ביד רמה' לעומת מצב המצרים המקברים את מתיהם. בפסוקים ל"ח-ל"ט, לאחר הזכרת המסע מקדש להור ההר מוזכר התאריך המדויק של מות אהרון על פי ה', ומיד אחר כך מסופר שמלכה הכנעני של ערד שמע על בוא בני ישראל. שתי תוספות קצרות יותר – בפסוק ט' מוזכרות עינות המים וחורשות התמרים של אילים ; בפסוק י"ד מוזכר חוסר המים של רפידים מול ארבעת ההרחבות הללו ישנם מקומות רבים בהם לא נאמר דבר. כמו למשל – "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי: וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה:"

מלחמת עמלק, הצעתו של ה' להיות לו לעם סגולה, ההתגלות בסיני וקבלת עשרת הדברות, עליית משה להר, חטא העגל – כל אלו אינם מוזכרים כלל ! בהרף עין דילגה התורה על כל המסופר בין ספר שמות י"ז לבין ספר במדבר י"א. גם חטא המרגלים אינו מוזכר, וכן פרשת קורח, בלעם ובעל פעור. מה מכתיב לתורה מה להזכיר כאן ומה לא ? שאלה בסיסית יותר היא – מדוע בכלל חשוב לערוך רשימת מסעות לאחר שכבר נכתבו תיאורים מפורטים יותר ?

נתחיל בתשובה לשאלה השניה: לעתים, רשימה נוספת מאפשרת התחשבנות עם העבר – לטאטא הצידה חלקים ממנו, להדגיש מה שלא הודגש עד כה, להמעיט בחשיבות של מה שהיה במרכז, כך שההיסטוריה מתעצבת מחדש. קשה להאמין שהתורה רצתה לשכתב את ההיסטוריה ולמחוק ממנה את כל הרגעים המכריעים בה, אבל אולי יש פה רצון לשים דגש על מה שלא די-הודגש, והוא: עצם ההליכה במדבר, בצייתנות, על פי ה', ממקום למקום ברוח דברי ירמיהו – "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה:"(ירמיהו ב,ב)

יש כאן קשר בין צורה לתוכן – אופייה הפורמלי של הרשימה משקף את הבחירה לתאר היבטים של משמעת, הליכה בתלם, במקום להדגיש את המעשים הדרמטיים והבחירות הגדולות. כמה וכמה פעמים כונו בני ישראל 'עם קשה עורף'. עתה מתברר שעם כל קשי עורפם הייתה בהם את הצייתנות הדרושה ללכת ממסע למסע. החריגות המעטות נועדו אולי לתת צבע לרשימה כולה, באופן חסכני שלא יפגע באופי התמציתי שלה. וכך אנו שומעים שבין המקומות שבני ישראל עברו בהם היו מקומות שופעים כל טוב כמו אילים והיו מקומות צחיחים כרפידים. בשתי החריגות הארוכות יותר אנו מקבלים זווית ראיה כפולה. לפתע מתוארים הגויים, אלו שבתיאור הארוך של המסע במדבר מהווים רק רקע. הגויים המתוארים הם המצרים – בראשית המסע, והכנענים בסופו.. ואכן המצרים והכנענים, הם נקודות ההתחלה והסיום של הספור כולו. הזכרתם מנכיחה את ההקשר: בני ישראל אינם נעים בחלל הריק, הם יצאו ממצרים במצב בו מצרים קברו את מתיהם ומתקרבים לכנען השומעת על בואם, וחרדה מפניהם. לפני ואחרי תיאור התנועה במדבר הנתפס כחלל ריק חשוב להזכיר שישראל יצאו וחזרו מעולם התרבות. יציאתם היא אקט של מאבק במצרים ובואם הוא כמובן הכרזת מלחמה על עמי כנען. אולם במישור נוסף – המאבק בין ישראל לאויביו הוא מאבק בין אלהים לבין העולם האלילי, הן המצרי והן הכנעני, שהרי ה' בוחר בישראל כ'סוכניו' ומפיצי שמו, כפי שנאמר בשמות י"ט – "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹש"

ואכן, בשתי החריגות בהם אנו דנים מוצאת התורה דרך להזכיר את ישראל, את הזרים (מצרים או כנענים) ואת ה' – "וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם: וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים:" "וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר: וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:"

ומבחינת ההקשר – רשימה זו מופיעה בפתח הפרשה המפרטת חוקים ונהלים לכיבוש הארץ ולחלוקתה בין בני ישראל. היא מופיעה מעט לפני צאת בני ישראל למסע נוסף – מסע כיבוש הארץ. חשוב לתורה לאסוף ולהדק את הסיפור הקודם לפני שיתחיל החדש. פרטיו הרבים של המסע במדבר על מעלותיהם ומורדותיהם נאספים לתבנית המתארת הליכה על פי ה', בטוב וברע, אל מול התרבות האלילית בשם ה'. זהו האופי אותו מבקשת התורה להקנות למסע כיבוש הארץ.