אחרי תיאור מסעות השבטים אנו קוראים את השיחה הבאה בין משה לבין יתרו:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ: וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם: וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ: וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:
(במדבר י, כט-לג)

שיחה זו מעלה שאלה קשה:
מה ההבדל בין ההצעה הראשונה של משה שלה מסרב יתרו להצעה השנייה שלה נראה שהוא מסכים?
משה מפציר ביתרו שיצטרף אליהם למסע לארץ ישראל ובתמורה בני ישראל יגמלו לו על כך טובה. יתרו משיב 'לא אלך. כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך'. ומשה חוזר שוב על הבקשה ושוב מבטיח לו שייטיבו לו בעבור זה. הפעם נענה יתרו והולך איתם. כבר בספרי במדבר מתחבטים בשאלה מה ההבדל בין הבקשה הראשונה של משה לבקשה השנייה, ומפרשים שמשה אמר לו שבני ישראל יחשדו שיתרו חושש שלא יתנו לו נחלה בארץ ולכן יתרו מסכים לבוא איתם כדי שלא יחשדו בו בתאוות בצע.

(פ) ויאמר אל נא תעזוב אותנו, אין נא אלא לשון בקשה אמר לו אם אין אתה מקבל עליך בקשה גוזר אני עליך גזירה עכשיו ישראל אומרים לא נתגייר יתרו מחיבה כסבור היה יתרו שיש לגרים חלק בארץ ישראל עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו
ספרי במדבר פיסקא פ

רבים מהפרשנים הלכו בכיוון זה ופירשו, שאכן יתרו לא היה בטוח שיתנו לו קרקע בארץ ישראל ולכן לא רצה לבוא והעדיף להישאר עם הרכוש הרב שהיה לו בביתו.
אני מבקש להציע פירוש אחר. אין מדובר כאן כלל בגיור, אלא בבקשה של משה מיתרו להתלוות אליו לארץ ישראל. בפעם הראשונה חושב יתרו שמשה רוצה לעשות לו טובה ולהביא אותו לארץ ולתת לו נחלה. את זה הוא לא צריך כי יש לו כבר נחלה במקומו.
כפי שאנו קוראים בפיסקא הקודמת בספרי:

(עט) ויאמר אליו לא אלך, אמר לו אם מפני נכסים או מפני ארץ איני בא יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים יש לו נכסים ואין לו משפחה אבל אני יש לי ארץ ויש לי נכסים ויש לי משפחה ודיין הייתי בעירי
ספרי במדבר עט
בפעם השנייה משה אומר לו , 'והיית לנו לעיניים', כלומר, בפעם השנייה מבקש משה מיתרו הדרכה. משה רואה את תבונתו ואת צדקותו של יתרו ומבין שלא יוכל להסתדר בלעדיו. אולי זו הסיבה שיתרו מסכים בפעם השנייה להתלוות לבני ישראל בדרכם לארץ. הוא מבין שהתורה לא תספיק להם ושהם זקוקים גם לתבונה ולצדק האנושי שלו.
התורה בלבד איננה מספקת היא זקוקה לתבונה ולצדק אנושיים שיעמדו בבסיסה.