(יח) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: (יט) לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: (כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: ס (דברים ט"ז, י"ח)

נדמה שאם היינו צריכים לבחור פרשה לדון בה בנושא מנהיגות, זו הייתה הפרשה הזאת.

שופטים ושוטרים, ולא רק הם.. ממלאים את הפרשה.

מלך על שלל דיניו, סנהדרין ועדים וסדרי המשפט, שופטים שוטרים ומערכת הענישה ואכיפת הצדק..

נביאים של שקר ושל אמת ועוד..

ובתוך כל אלה, בין הדיון אם למלך באמת מותר לעשות את כל הדברים האלה או לא, ואיך בדיוק מזהים נביא שקר אל מול נביא האמת, מתחבא שיעור על מנהיגות אחרת, אישית לגמרי, לא קשורה כלל להנהגת ציבור, ומרתקת.

אח שלי , אתה בא למגדת עתידות..?

(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם: (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: (יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: (יב) כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ: (יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ: ס (דברים י"ח,י)

על סף הכניסה לארץ, משה רוצה להזהיר את העם שלא לאמץ את מנהגי המקומיים (שתייה, עישון, הקרבת ילדים למולך.. )

מה אנחנו מצפים שייאמר, אזהרה על עבודה זרה ? על איסורי עריות ? משהו רציני..

ומה נאמר בסוף ? – כשאתם נכנסים לארץ, אני מבקש מכם, שממש ממש תקפידו לא ללכת לכל מיני מגידי עתידות למיניהם..

זה מה שכל כך חשוב?!? זה הדבר הראשון שיש להזהיר עליו בכניסה לארץ..?!?

אולי כן.

הרי כל כך טבעי שלשם נלך.

שבתחילת ה'חיים האמיתיים' שלנו כעם, נחפש מישהו שיאמר לנו מה יהיה, טוב ? רע ?

האם כדאי להיכנס אל הארץ הזאת בכלל? איזה מקצוע אני אבחר, מה את אומרת, מתאים לי נגר..?

ובכלל באופן כללי, 'יהיה בסדר?'

אין תשובות בחוץ, אומרת לך התורה. הן כולן אצלך.

אל תברח או תברחי מאחריות, דע ודעי שיש אדם אחד שבאמת יודע מה יהיה איתכם, וזו את, וזה אתה.

אפילו הנביא שהתורה מציעה בהמשך – כ'תחליף יהודי' לאותם קוסמים ומכשפים, מתגלה בהמשכו של התנ"ך לא כמגיד עתידות, אלא כמשהו הפוך לגמרי.

נביא אמיתי – הוא לא prophet במובן של אחד שאומר מה יקרה. הנביא האמיתי מנבא בכדי שנבואתו לא תתגשם. הוא לא אומר לך מה יהיה, אלא מה עלול להיות אם תמשיך כך, ועל כן , ראוי שדברים ישתנו, על מנת שנבואתו לא תצא אל הפועל. נביא הוא לא זה שמדבר על גורל קבוע מראש, אלא המוכיח בשער, שמנסה לעזור לך להאמין שמה שנראה כגורל, לא חייב להיות.

ודווקא כאן, על סף כניסה לארץ חדשה, זה המודל שמנסים להציב לנו כמודל אידיאלי, אל מול הקוסמים והמכשפים.

אבא, אתה לא מחליט עלי..

בשורה התחתונה, אנחנו לוקחים את הדברים צעד אחד הלאה.

יותר ממה שאמרנו עד כה, לא רק שבני אדם, ואפילו כאלה שנתברכו בכוחות נבואיים, לא יגידו לך מה יהיה, הדברים מגיעים עד לשמיים עצמם, ולקב"ה.

'אבא, אתה לא מחליט עלי..' בתור אחד ששמע את המשפט הזה פעמים רבות מבנותיו בגיל 5 או 6 או 7, מאוד מעודד לראות אותו מופיע במקורותינו, לגבי 'אבא'ים, גדולים וחשובים ממני.

אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע…הואיל ורשותנו בידינו ..בידינו הוא שכתוב אחריו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וגו'. ( רמב"ם הלכות תשובה פרק ה)

הדברים הללו מוצאים ביטוי יפה בסוגיה במסכת שבת.

אין מזל לישראל..

אני יודע שכולם יודעים את זה. המדליות (או חוסר המדליות) באולימפיאדה, זה שקיבלנו כנרת אחת ולא את כל האגמים של קנדה, וזה שאנחנו תמיד מפספסים את השיא העולמי ב-100 מטר רק ב-5 שניות.. אין מזל לישראל..

אבל יש לביטוי הזה עומק נוסף. מזל – כאחד מהכוכבים והמזלות –לא שולטים עלינו.

אנחנו (כך טוענת הגמרא במסכת שבת) מעבר לתחום שלטונם של שבתאי, מאדים וחבריהם..

לא קל להיות בלי מזל, כי לפעמים כמו כולם אנחנו רוצים גם לדעת, מי תיקח אליפות, מה יהיה בסופנו? , מה נעשה שנגדל, מה עושות האיילות בלילות?, עם מי נתחתן, ומתי..?

אבל אין מזל לישראל, וזה הכי משמח בעולם. כי שום דבר לא באמת נקבע לנו. בדיון בגמרא סביב הביטוי הזה, מובא הסיפור הבא:

שמואל ואבלט היו יושבים, והיו הולכים אותם האנשים לאגם.

אמר לו אבלט לשמואל: אדם זה ילך ולא יבוא,

יכיש אותו הנחש וימות.

אמר לו שמואל: אם בן ישראל הוא – ילך ויבוא.

עד שהם יושבים, הלך ובא.

קם אבלט, השליך את משאו, מצא בו נחש שחתוך ומושלך בשתי חתיכות.

אמר לו שמואל (לאותו אדם): מה עשית?

אמר לו: בכל יום היינו מטילים לחם ביחד ואוכלים.

כעת היה אחד מאתנו שלא היה לו לחם, והיה מתבייש.

אמרתי להם: אני אקום ואטיל.

כשהגעתי אליו עשיתי עצמי כמי שלוקח ממנו, כדי שלא יתבייש.

אמר לו: מצווה עשית!

יצא שמואל ודרש: "וצדקה תציל ממות" ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה.

(שבת קנו ב (מתורגם לעברית))

יש מזלות, ויש גורלות , ואותו אבלט (אבי הקסמים – בתרגום חופשי) באמת יודע מה הוא מדבר. הוא באמת הצליח כחוזה עתידות מוצלח, לחזות מה אמור היה לקרות.

רק שהוא שכח עם מי יש לו עסק, עִם עַם שחושב ומאמין שלמרות שהכול כבר נקבע מראש, והכול כל כך צפוי – הרשות נתונה.

צפוי – כן, הכרחי – ממש לא.

יכול להיות שיש אחרים, שכבר נקבע להם, ובאמת אפשר לתאר מראש בדיוק את כל קורותיהם לעשרים השנים הבאות – אבל לא כך אצלנו.

אנחנו נמשיך להיזקק אל השופטים והשוטרים האישיים של כל אחד, למדוד ולהחליט על צעדינו, ולנסות ולנתב את דרכנו בשבילי החיים, וכל זה בלי כדור בדולח.

מה לעשות? אין לנו מזל!