ספר במדבר: פרק כ"ב, פסוק י' – פרק ל', פסוק א'

פרשת פינחס ניצבת על רקע עימות כאוב של ישראל עם מדיין. על רקע זה, מופיע דיבר קשה:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר."

הציווי קשה, ועומד בסתירה לערך אחר:
"כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ. וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ." [דברים כ']

ביחס למדיינים אין פתיחה בשלום, הם מוגדרים כ'צורר', ביטוי טעון בשפה התנ"כית: "כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם." [אסתר ט]

חכמים עמדו על התנגשות הערכים וניסו לתת לה פשר:
"'צרור את המדינים' אע"פ שכתבתי 'כי תקרב אל עיר להלחם אליה /עליה/ וקראת אליה לשלום' לאלו לא תעשו כן לא תדרוש שלומם וטובתם, את מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים לסוף בא לידי בזיון מלחמות וצרור, ואיזה זה דוד (ש"ב =שמואל ב'= י) 'ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש' אמר לו הקב"ה אתה תעבור על דברי אני כתבתי 'לא תדרוש שלומם וטובתם' ואתה עושה עמם גמילות חסד (קהלת ז) 'אל תהי צדיק הרבה' שלא יהא אדם מוותר על התורה וזה שולח לנחם בני עמון ולעשות עמו חסד סוף בא לידי בזיון (ש"ב =שמואל ב'= י) 'ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם' ובא לידי מלחמה עם ארם נהרים ומלכי צובה ומלכי מעכה ועם בני עמון ד' אומות וכתיב (שם /שמואל ב' י'/)' וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה' וגו' מי גרם לדוד כך שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקב"ה 'לא תדרוש שלומם' לכך כתיב 'צרור את' וגו'." [במדבר רבה פרשה כ"א]

האם יש אדם או עם שהדיאלוג עימם פוסק? האם ישנה התנהגות אנושית מוסרית המוציאה את האדם מקהילת המשוחחים?
המושג 'צורר' הופיע בשפה העברית החדשה כתואר לגרמניה הנאצית. שני קולות נאבקו בחברה הישראלית – האחד שלל את הדיאלוג עם גרמניה שאחרי המלחמה, והשני חייב אותו.
האם מושג האדם הוא מוחלט, ואי אפשר לאבד אותו, או שמא מושג שאי אפשר לאבדו הוא חסר משמעות?

דומה שהשתחררות לשעה מהמשמעויות הפוליטיות העכשוויות, תצריך אותנו להתמודד עם שאלת חיים זו, הנוגעת לפשר חיי האדם ומשמעותם.

תגובות:

השאלה שהמאמר מעלה מענינת וחשובה ,אבל נדמה לי שדוקא היהדות כן מדברת על המקום שבו אין דיאלוג יותר, על המקום המאד ברור שמימנו אדם כבר לא נחשב אדם, כי עובדה שיש מצוות של:" יהרג ובל יעבור". אנחנו בגישותינו המודרניות שואלים ,מתי? והאם יש מצב שבו אין אפשרות לדיאלוג עם בן אנוש או אומה מסוימת. צריך להבדיל בין היהדות כפי שהיא לבין הנסיון להדביק לה משמעויות מודרניות יפות יותר. היהדות לא בודהיסטית ולא פתוחה כל כך לשאלות. לא צריך ליפות אותה. מי שרוצה יקבל את חוכמתה כמו שהיא ומי שלא לא יקבל. (שלומית מכמאל-שי)