דברים פרק ג,כג – פרק ז,יא

"אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ: לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי: אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָראוּבֵנִי וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי:"(פרק ד, מא-מג)

פסוקים אלו קוטעים את נאומו הגדול של משה אל בני ישראל. בין הזכרה אחת של מעמד הר סיני (פרק ד,טו) לבין הזכרה שניה (פרק ה,ב ואילך) ובתוך הדרישה המתמשכת מישראל לשמור את התורה ולא ללכת אחרי אלהים אחרים רואה התצורה צורך לציין שמשה הבדיל שלש ערי מקלט בתחום שכבר נכבש על ידי בני ישראל. מדוע כל כך חשוב להזכיר זאת ? ומדוע עתה, באמצע הנאום ?

הפסוקים הקודמים לפרשיית ערי המקלט הם – "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד: וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים:"(פרק ד,לט-מ)

הכתוב אומר ששמירת המצוות והחוקים תיתן אריכות ימים לישראל על אדמתו. דברים מעין אלו נאמרו גם בפתיחת הנאום – "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:"(פרק ד,א)

ומכאן ואילך עתיד רעיון זה לחזור על עצמו עשרות פעמים בספר דברים. והנה, לשני המופעים של רעיון זה בפרק ד' מצמיד הכתוב דוגמאות של חטאים כבדים. בפסוק ג' מוזכר חטא בעל-פעור, אותו חטא המתואר בס' במדבר (פרק כ"ה) כאשר בנות מדיין פיתו את בני ישראל והביאום לעבודה זרה, אם כן זהו חטא שגילוי עריות ועבודה זרה מעורבים בו. כאן מוזכר חטא שפיכות הדמים מיד אחרי ההבטחה שימינו יאריכו על האדמה. כך למדנו שאריכות ימים על אדמת הארץ מותנית בכך שיושביה לא יחטאו בשלשת העבירות החמורות. ולעניננו, לא יתבצעו מעשי רצח, ואם התבצעו – שיתקיים תהליך כפרה. הלא כה דברי התורה בספר במדבר "וְלֹא תַחֲנִיפו(=תטמאו)ּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ: וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:"(במדבר ל"ה,ל-לא)

יש לעיין בפרשיה זו ברמה נוספת. הבאת פרשה זו כאן משמעה – אנו יוצאים לדרך חדשה, למלחמת כיבוש ואחר כך להתישבות. לפני שהמפעל הזה יתחיל יש לדעת: תהיינה טעויות קשות. אנשים יפגעו, אולי גם ימותו, 'בבלי דעת'. שנאה תתלקח בין אנשים שלא היו שונאים זה לזה מתמול שלשום. יש לדעת זאת כדי להיזהר עוד ועוד מהתרחשויות כאלה, אבל גם כדי להכין מקום שיקלוט את הטועים, אין להפקירם כי הטעות מלווה כצל את העשייה. אבל גם אין להתעלם מחטאם הכבד ולהמשיך את החיים כאילו דבר לא אירע. על פתח כיבוש הארץ נאמר לנו – אל תפחדו לעשות ; אל תפחדו לטעות ; אל תפחדו לשלם מחיר.

פרשת רוצח בשוגג מוזכרת בתורה במקום נוסף. העיון בו יכול להוסיף ממד נוסף להבנת העניין – "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת: וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה:וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת:"(שמות כא,יב-יד)

דנים כאן באותו אירוע – הריגה בשוגג, ובאותו נוהל – הליכה למקום מקלט. ברם האווירה בפסוק היא שהאחריות מוטלת על הקב"ה – ' האלהים אינה לידו'. יש כאן מבט אחר על האירוע. הטעות אינה מקרית, והאחריות אינה מוטלת על העושה, הוא היה כלי משחק ביד האל. על פניו, ראיה זו מקוממת מאוד. מדוע אינה האל לידו לשפוך דמים ? ומדוע עליו לנוס על נפשו ולשנות את כל חייו בשל דבר שאין הוא אשם בו ? אין ברצוני להיכנס לעובי הקורה של שאלות תיאולוגיות, אלא לדון במשמעות הקיומית של פסוק זה כשלעצמו, ובמשמעות המצטרפת של פסוק זה והפסוק שבפרשתנו. הפסוק מס' שמות רואה בטעות, בתאונה משהו שאינו שרירותי. יש קשר בין תאונות לבין מי שעושה אותן. נכון, אין זה מעשה של התכוונות מודעת לתוצאה, אבל הקשרים בינו לבין מי שעשה אותו קיימים ברמה הלא-מודעת. בקריאה זו, האלהים אינה לידו את המעשה ובכך הוציא החוצה מה שהיה חבוי ודרש תיקון. עתה , משיצאה הבעיה לאור היא מטופלת . בתפיסה זו, המנוסה למקום אחר היא סוג של תיקון, מבחינה זו שאין היא מאפשרת להמשיך ולחיות כרגיל אלא תובעת שינוי חריף ושינוי זה גורם למחשבה חדשה.