בימים אלו לפני שנתיים, קרה דבר בישראל. מחאת הקוטג', מחאת האוהלים, מחאת הדיור, מחאת מעמד הביניים, מחאת צדק חברתי: להתעוררות היו כינויים רבים, וניתן להוסיף גם פנים רבות ואף זהויות מגוונות. לאחר שנתיים, כאשר אנו מתקשים להצביע על שינוי ממשי או מוחשי שנבע מאותו הקיץ, ייתכן ונטיית לבנו הינה להחשיב את המחאה ככישלון או כאפיזודה. עם זאת, אי אפשר להתכחש לעצם התופעה שהיינו עדים לה: התעוררות רחבה עד להפליא של העם היושב בציון, כאשר הגורם שהניע התעוררות זו היה, ללא עוררין, הנושא של צדק.

בפרשת שופטים אנו קוראים את הפסוק הידוע, "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים טז כ). לרוב, אזנינו קוטעות את הפסוק לאחר שלוש מלותיה הראשונות, ואנו שומעים בהן את הציווי לשאוף לצדק. על פניו, נראה כי החלק השני של הפסוק דווקא מקשה ואולי אף מקלקל: הייתכן שרדיפת צדק תוביל לירושת הארץ? הרי, כפי שהוגים רבים גרסו, וכפי שאנו רואים בישראל של היום, בעיית הצדק היא בראש ובראשונה בעיה של צדק חלוקתי – ואחד מהנכסים הנכספים ביותר הוא הקרקע.

רש"י כדרכו מזהה את הבעיה הרעיונית – פרשנית, ומתוך כך קושר את סוף הפסוק לראשיתו: "'למען תחיה וירשת' – כדאי הוא מנוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתן". לדברי רש"י, מינוי דיינים ראויים גורם להושבת עם ישראל על אדמתו. הוא איננו מפרט כיצד, אך ניתן להבין מתוך דבריו כי הציווי הבסיסי של מערכת משפט – שהוא אף אחד מ"שבע מצוות בני נח" – הינו תנאי הכרחי לבניית חברה, כך שרק בתנאי זה יוכל עם ישראל לשבת על אדמתו כחברה. לפי תפיסה זו, צדק הוא קטגוריה משפטית, אשר חלה על העם רק בעקיפין, שכן באמצעות מינוי דיינים – היינו נציגים – העם מקיים דרישה זו.

אולם התורה מטילה איום מתמיד על עם ישראל כעם (ולא רק על מנהיגיו) לנהוג לפיה ולקיים את חוקותיה, שמא הארץ תקיא את יושביה (ראו, למשל, ויקרא פרק יח, ויקרא כו, ודברים כח). במקומות אלו, התורה דורשת אורח חיים כולל. לפי דברי רבי יצחק במדרש איכה רבה, מצוות – העל הינה לעבוד את ה' 'בשמחה ובטוב לבב' (דברים כח מז) – ואם לא נעשה זאת, במקום לקרוא את הפסוק "צדק צדק תרדוף", נקרא את הפסוק "צדיק ה' כי פיהו מריתי" (איכה א יח) (מדרש איכה רבה, פתיחתות ד"ה א"ר יצחק). לכאורה תביעה זו רחוקה מהרבה מאתנו היושבים בציון, שכן היא דורשת, בראש ובראשונה, אורייאנטציה תיאולוגית.

אולם מסתבר כי קיומנו – על – תנאי בארץ הינו, בראש ובראשונה, עניין של צדק – ולא של אורח – חיים כולל על בסיס אמונה תיאולוגית. באשר לגלותינו מן הארץ, התורה מדייקת כי "אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ" (ויקרא כו לד). והרי מהי מצוות השמיטה אם לא דרישה בסיסית של צדק? באותה רוח, מדרש תהילים מחדד כיצד הפן התיאולוגי והשיקול של צדק פוגשים זה את זה, עד שהם נעשים לאחד. "אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ" כתוב בפסוק בתהילים (יז טו). לפי המדרש על פסוק זה, אנו רואים את פני השכינה באמצעות מעשה הצדק. "אפילו רשעים שאין בידן אלא זכות של צדקה בלבד, זוכין בה ומקבלין פני שכינה" מבטיח המדרש. ואם כן, המדרש שואל, מה בין צדיק ורשע? תשובתו: "כדי שידעו הרשעים לפני מי הן מכעיסין, וידעו הצדיקים לפני מי הן יגיעים". כלומר, ההבדל היחיד – הבדל משמעותי מבחינה הכרתית – דתית, אך הבדל לחלוטין זניח מבחינה מעשית – הואבידיעה: צדיקים יודעים שהם עובדים את ה' באמצעות מעשה הצדקה, ואילו הרשעים אינם מבינים זאת (מדרש תהלים מזמור יז ד"ה דבר אחר). אולם משותף לצדיק ולרשע המעשה, מעשה שמטרתו לקיים צדק בעולם.

ציווי זה של צדק הינו, לפי דברי ר"ש רפאל הירש, "התכלית העליונה והיחידה של הכלל הלאומי. ויש לשאוף אל הצדק רק לשם הצדק עצמו, ואילו שאר כל השיקולים חייבים להשתעבד לתכלית זו". במלים שאינן משתמעות לשתי פנים, הוא ממשיך ומבהיר כיצד דרישת הצדק כדרישה חברתית כוללת מהווה את תכלית התורה כולה: "ואין 'צדק' אלא עיצוב כל היחסים של היחיד ושל הכלל על פי הדרישות של תורת ה'. תפקידו היחיד של ישראל הוא לרדוף את הצדק ללא הרף ובכל ההתמסרות, 'למען תחיה וירשת וגו'.

לפי הירש, החלק השני של הפסוק בא על מנת להדגיש עד כמה דרישת הצדק בתחילת הפסוק היא מרכזית, כוללת, ובלתי – מתפשרת: "ההצלחה המדינית התלויה בעשיית משפט וברדיפת צדק קרויה כאן 'ירושה' … ודבר גדול למדנו מכאן: ירושת הארץ תלויה ועומדת בכל רגע, והמדינה היהודית חייבת לרשת את הארץ תמיד מחדש על ידי הגשמה מלאה של הצדק". (רש"ר הירש דברים פרשת שופטים טז כ)

לדברי הירש, ירושת הארץ הולכת בד בבד עם 'צדק צדק תרדוף' כדרישה מתמדת, כשאיפה, בלעדיה אין לעם ישראל זכות קיום – ואין לתורה תכלית.

אכן, תוצאות של ממש טרם ראינו מהמאורעות הגדולים של קיץ 2011. אולם מבט מעמיק חושף, כי כאשר העם דרש צדק חברתי, הוא דרש לא אחר מאשר תכלית התורה. זוהי דרישה שבזכותה אנו עתידים לרשת את הארץ.

שבת שלום!