ספר במדבר: פרק י"ג,פסוק א'-פרק ט"ו,פסוק מ"א

"דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר" (ירושלמי ראש השנה יז.')- כך מוסברים חלקי נראטיבים שלפעמים מצטרפים לתמונה אחת, ולפעמים סותרים זה את זה.

"וידבר ה' אל משה לאמר. שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל… וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה' כלם אנשים ראשי בני ישראל המה." (במדבר יג', א' – ג'). מקום בו יבטחו בבני ישראל וילכו אחרי עמוד הענן כפי שעשו עד כה, מציע-מצווה ה' שייקחו יוזמה. ההמשך ידוע. לאחר ארבעים יום שבים השליחים, ממיסים את לב העם שחוזרים על הבכי שנשמע מפיהם פעמים רבות כאשר נתקלים בקשיים (כפי שמסופר שהתלוננו בפרשה הקודמת ב'קברות התאוה') – "ותשא כל העדה ויתנו את קולם…הלוא טוב לנו שוב מצרימה. ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (פרק יד', א' – ד'). אך שלא כפעמים הקודמות, הפעם ה' אכן שומע תחינתם: "אמר אליהם חי אני נאם ה' אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם. במדבר הזה יפלו פגריכם …ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה …במדבר הזה יתמו ושם ימותו"(פרק יד',כ"ח-ל"ה). וכך קורה, דור שלם מת במדבר, ורק בניהם, הדור הבא, נכנסים לארץ.

שבט אפו של האלהים לא נחסך ממשה גם כן. במשנה תורה, עת מספר משה לדור הבנים ערב כניסתם לארץ את תולדות אבותיהם במדבר: "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם" (דברים א'-ל"ו). לפי נראטיב זה שמסופר לאחר ארבעים שנה, הגזרה שמשה לא ייכנס לארץ לא הייתה כלל תוצאת הכאת הסלע במי מריבה, בגבול ארץ ישראל בעבר הירדן (מעידה שריבוי הסברות בדבר מהותה מעידים על חוסר הבהירות בדבר טיבה). שם אמר ה' למשה ואהרן: "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (במדבר כ', י"ב).

משונה הדבר שמשה בסוף חייו תולה בחטא העם שלשים ושמנה שנים לפני-כן את איסור כניסתו לארץ, כאשר ה' הסביר מפורשות מדוע אסר עליו. האם משה סבור שבמי-מריבה חיפש אלהים אמתלה -אף הטמין מלכודת ערב כניסת בני-ישראל לארץ- בכדי לאסור עליו כניסה לארץ? שמא רק אז מבין משה את דברי ה' בפרשתנו, עת מוטל עונש קולקטיבי "אם אתם תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון" (פקרק יד', ל'). החריגים היחידים- כלב ויהושע.

אולי בכלל לא התכוון ה' שדור יוצאי מצרים ייכנס לארץ. בזה יובנו יותר כמה תמיהות ישנם מאז יציאתם ממצרים, מהם- בניית המשכן, מקדש נייד שתיאורי בנייתו והקמתו פרושים על פני שני פרשיות, ששימש את העם רק בנדודיהם. מהם- הציווים המפרטים סדרי מסע וחניית העם במדבר, וסדרי נשיאת חלקי המשכן, פירוקו והקמתו, "משמרת משאם" של משפחות הלויים, בתחילת ספר במדבר (פרקים ב'-ד'). ומהם הציווי, זמן קצר לפני שילוח המרגלים, בפרשה הקודמת: "עשה לך שתי חצוצרות כסף…למקרא העדה ולמסע את המחנות" (במדבר י', א'-ב'). ציווים כה מרובים עבור מסע מסיני לארץ-כנען? אתמהה. בסוף חייו, בסיפור פרשת המרגלים, מספר משה: "ואמר אלכם באתם עד הר האמרי…ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר ה' אלהי אבתיך לך אל תירא ואל תחת. ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ…וייטב בעיני הדבר…"(דברים א' , כ' – כ"ג). אף מלה על ה' כיוזם- בלעדי- של רעיון שילוח המרגלים. ההיה זה כואב מדי למשה לזכור ולהזכיר שהיה זה ה', ולא אחר, ששם בדרכו-דרכם את הפיתיון-מכשלה שגרם לנדודיהם במדבר ארבעים שנה? שאולי- כפי שסימנים וציווים מפי ה' (שהזכרנו) בשנה שקדמה לשילוח המרגלים רמזו – כלל לא התכוון ה' שהיוצאים מן המצרים אכן ייכנסו לארץ? ההיית או חלמתי חלום?