מה שלומכם?
בסדר?
יופי! זו בדיוק הבעיה!
מסתבר פשוט, שלא לכולם זה מתאים.

* *
הכול מסודר מאוד, בספר הזה.
מסודר ב'גדול' בכל הסיפור של הספר – ומסודר בפרטים הקטנים –
בשתי הפרשות הראשונות שאנחנו קוראים.

בסיפור הגדול יש כאן עם שיוצא למסע, וספר במדבר שמתאר אותו על פי סדר מאוד הגיוני.
קודם סופרים את כולם (מספרי ברזל להתפקד..)
אחר – כך מחלקים תפקידים, לגבי כל הציוד שצריך לסחוב (חלוקת פק"לים)
ובהמשך הספר, מספרים על כל מה שקורה בדרך (מור"קים, תקלות וסיפורי גבורה..)
הכול חרוז על ציר ברור ופשוט.
כך גם בפתיחת הספר – הכול סביב סדר המחנה
מי חונה איפה, ולמה ואיך בדיוק נוסעים במסע הזה.
אבל באמצע פרשת שבוע הבא, פרשת נשא
הסדר מופר.

* *
הרואה סוטה בקלקולה..

פרקים ה' ו-ו' – מה שידוע בתור פרשת סוטה ופרשת נזיר – מפירים את הסדר הזה פעמיים.
ראשית – לא ברור לנו מה הקשר ביניהם, ושנית – לא ברור בכלל מה הם עושים באמצע הסיפור הכל כך מסודר של ספר במדבר.
לגבי הקשר ביניהם – מציעים הפרשנים מספר אפשרויות – אחת היותר מוכרות היא במשפט הבא המיוחס לרבי – 'הרואה סוטה בקלקולה – יזיר עצמו מן היין'.
נכון, אומר רבי. שתי התופעות באמת הפוכות, אך משלימות.
כשיש מצב קשה לצד אחד בעם או בחברה שסביבי, התפקיד של האדם הפרטי – הוא לנסות למשוך לכיוון השני.

אם החברה פרוצה, אם הטאבוים שלה בנושאים מסוימים לא ברורים מספיק, צריך אולי לתת משקל כנגד, להחמיר ולהתנזר גם מדברים מותרים – עד שהחברה תמצא את האיזונים הנכונים בתוכה.
יש בזה כשלעצמו ערך חינוכי רב. לא להסתכל על תנועות המתרחשות בחברה סביבנו, ולהאשים או לקטר, אלא לראות מה אתה יכול לעשות שיש בו משום תיקון.

לא להתלונן אחרי שיש תאונת דרכים מחרידה (כפי שהייתה השבוע) על הנהגים, ועל המשטרה, ובתי המשפט שלא טיפלו בבעיה, שר התחבורה ועוד..
אלא לומר לעצמך – אם זה המצב בכבישים, אני אנהג 10 קמ"ש פחות – אולי תרבות הנהיגה תשתנה..

ומה בכל זאת, עושות פרשות אלו כאן בספר..?
לא להתנהג כמו חלק
לא להתנהג כמו חלק
להתנהג כמו שלם
לא להתנהג כמו אדמה
כמו כבשה
או אחד מדברי הטבע
התמונות האלו
באות ומתישבות בפנים
אדמה בעולה
אבא ואמא וילדם טלה
אח"כ גדל וכבשה
הה הה ה
תמיד עשיתי מה שרצו ממני
תמיד הייתי שיכת
רכוש קטן
תמיד הייתי עץ
שמישהו חוסה בצלו
נותן מפריו
די. (יונה וולך)
ברוח הדברים שפתחנו, ובהשראתה של יונה וולך – אני מבקש להציע פתרון אחר לקשר בין הפרשיות הללו, ואולי בכלל לסדר של ספר במדבר.

הכול באמת מסודר כאן בספר – אבל אולי, מסודר מדי.
כשברור לגמרי איפה ולאן כל אחד הולך, איך נראים הדגל והמחנה שלו ולאן הוא שייך.
כשהכול מסודר כל כך, צריך לזכור שזה לאו דווקא יתאים לכולם.

צריך לזכור, שיש מי שהסדר עושה לו רע. מי שצריך להיות שונה. לפעמים להיות יותר, לפעמים להיות פחות – למען האמת לא כל כך משנה, מי שלא מסתדר ימצא דרך לצעוק את זה.

פרשיות נזיר וסוטה, מהשבוע הבא – בודקות גבולות.
קצת כמו ילד מתבגר שלא מתאים לו להיות כמו כולם, והוא בודק עד לאן הוא יכול למתוח את החבל.

ודווקא כשהתורה מקדישה כל כך הרבה פסוקים למסגרת ולסדר – יפה שהיא מקדישה שני פרקים להזכיר לנו שיהיה מי שלא יכנס לרובריקה הנכונה, ושיחפש דרך לצעוק את השונות שלו – וכמה חשוב שנדע להיערך גם לזה, ולאפשר לו גם להיות חלק.
וכך נראית תחילת הפרשה של השבוע שלנו – "בהעלתך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" הרבה נרות, כולם מאירים בדרכם שלהם – אך מצליחים להיות כולם מסביב לנר האמצעי.

אני זוכר דרשה כמעט קבועה של מורי ורבי הרב עמיטל – על הביטוי שמופיע שוב ושוב בתחילת ספר במדבר –'במספר שמות' – ואת הקריאה שלו ברש"י שמדגיש גם את עניין השם, וגם המספר.
וכמה חשוב דווקא שכאנשים יכולים להפוך למספר – בתוך מערכת משומנת ומסודרת,
לזכור גם את המימד האישי – שיש לכל אחד שם.
וממילא לאפשר לכל אחד גם קצת שונות.

* *
אז מה שלומכם? הכל בסדר? יופי! מעולה!
רק לאפשר בבקשה גם לאלה שאצלם הכול בלאגן – להיות חלק מהסדר הגדול.

שבת שלום, דני.