פרשת פינחס חותמת את אשר ארע בשיטים, העם זנה עם בנות מואב, מדין, המגיפה הורגת בעם וכאשר פינחס דוקר את האיש והאישה לעיני כולם נעצרת המגיפה!
בפרשה תוסר האנונימיות ויתברר שהאיש הינו זמרי בן סלוא – נשיא שבט שמעון והאישה הינה כזבי בת צור ראש אומות בית אב במדין!
משה אמר לשופטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור (כ"ה, ה') אך לא נאמר שאכן כך עשו, פינחס הוא שביצע את צו משה!
עיון בפשט הכתוב מראה שמוענק לפינחס 'אות כבוד'! (במדבר כ"ה, י' – יג') ללא צליל של ביקורת, נאמר –

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

המקרא מעיד – מעשה פינחס ראוי!

בהמשך הפרשה (במדבר כ"ז, י"ב – י"ד) הוזכר למשה – חטאך מונע את כניסתך לארץ המובטחת, אי לכך תוחלף!

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ: כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן:

משה פונה לה' – עליך למנות מחליף! (במדבר כ"ז ט"ו – כ') האם למשה ישנו מועמד?
האם משה רוצה או חושש ממינויו של פינחס שזה עתה זכה בברית שלום?!

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:

התשובה שמקבל משה – קח לך את יהושע…

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו: וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

בחירתו מובנת, יהושע מוכר לנו, הוא הנלחם בעמלק (שמות י"ז, ח'- י"ז) הוא משרת משה אשר לא מש מפתח האוהל (שמות ל"ג, י"א) והוא מהמרגלים שנשלחו לתור את ארץ כנען ובפיו האמירה "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה, טובה הארץ מאוד, מאוד…" יהושע ביחד עם כלב נאבק בגישת עשרת המרגלים המוציאים את דיבת הארץ.

אך בפרשה הבאה פרשת מטות, ה' מצווה על משה לצאת למסע נקמה במדין – נקמת בני ישראל, משה מתרגם את קריאת הנקמה לנקמת ה' במדין. ומי צווה לצאת למסע הנקמה – פינחס!
מדוע נשלח פינחס ולא יהושע, הלא יהושע הוא שנלחם בעמלק והוא זה שזה עתה נבחר כיורשו של משה?

יתרה על זו, מתברר שהצו אינו מקויים כנדרש, מדוע? כיצד כשל פינחס הקנא?
היעלה על הדעת לטעון שהריגת נשיא שבט שמעון ובת כהן מדין העלו בתוכו ספקות עד כדי אי הבנת ההוראה?! אי ביצוע הצו?!
האם יתכן לומר שזו הסיבה לאי בחירת פינחס כיורש למשה, הקנא אינו ראוי להנהגה! הקנא אינו יכול להתמיד!
הקנאות אינה הדרך!

במדבר פרק ל"א
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ:
(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן:
(ד) אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא: (ה) וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא: (ו) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ: (ז) וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: (ח) וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב: (ט) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ: (י) וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ: (יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:
(יב) וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת הַשָּׁלָל אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ: (יג) וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכָל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
(יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה: (טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל נְקֵבָה: (טז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה': (יז) וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ: (יח) וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם: (יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם: (כ) וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ:

האם אי תפקודו של פינחס היה חד פעמי?
מפתיע, אך בסוף ספר שופטים תופיע דמותו של פינחס, היכן היה לאורך תקופת השופטים? מדוע אין שומעים על תפקודו ? הפרשנות תצביע על 'אורך חיים' היוצא מגדר הרגיל…
מדוע דווקא בסיפור הנורא של 'פלגש בגבעה' יופיע פינחס, הכהן הקנא, וישאל את ה' האם לצאת למלחמה ?

שופטים פרק כ'

(כז) וַיִּשְׁאֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' וְשָׁם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים בַּיָּמִים הָהֵם: (כח) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר ה' עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ:

ועוד, עיון בספר דברי הימים (א', פרק ט') יצביע על כך שברשימת המשרתים בקודש יופיע 'פינחס', אך בתוספת המאפשרת קריאות שונות. כיצד יש לקרוא פסוק זה ?

(יט) וְשַׁלּוּם בֶּן קוֹרֵא בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח וְאֶחָיו לְבֵית אָבִיו הַקָּרְחִים עַל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל וַאֲבֹתֵיהֶם עַל מַחֲנֵה ה' שֹׁמְרֵי הַמָּבוֹא: (כ) וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים ה' עִמּוֹ:

היכן יש לפסק?
'נגיד היה עליהם לפנים, ה' עמו'!
או שיש לקרוא – 'נגיד היה עליהם, לפנים ה' עמו'!

כידוע ספר דברי הימים יוצר 'מדרש כתובים' לשאלות העולות מן הכתוב. נראה שיש כאן רצון לשלב בין הכתוב בספר במדבר בו פינחס מצוין לשבח, לבין הופעתו של פינחס בסוף ספר שופטים. בעל ספר דברי הימים מעלה את התהייה, כיצד יש להבין את דמותו והתנהגותו של פינחס, מה טיבה של הקנאות?
פינחס הקנא פעל כראוי במעשה השיטים ברם בהמשך דרכו אינו מתפקד!

כך נדרש בירושלמי (יומא פרק א', ה"א וכן במגילה א' ה"י, ובהוריות פ"ג, ה"ב)
"ומניין שהוא (משוח מלחמה) מתמנה להיות כהן גדול שנאמר "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו",
רבי יוסי כאשר היה מקנטר את רבי אלעזר בן רבי יוסי היה אומר לו: "לפנים עמו" לפנים עמו, בימי זמרי מיחה, בימי פילגש בגבעה לא מיחה!"

וכך בלשון המדרש לבראשית רבה (מהדורת תיאודור-אלבק, פרשה ס', יג', יד'):
"הנה אנכי נצב על עין המים וגו' והיה הנערה שתהא מסורת אשר אמר אליה הטי נא כדך".

ארבעה הן שתבעו שלא כהוגן, לשלשה ניתן להם כהוגן ולאחד ניתן לו שלא כהוגן,
ואילו הן אליעזר וכלב ושאול ויפתח,

אליעזר "והיה הנערה", אפילו אמה אחת אתמהא, זימן לו הקב"ה רבקה ונתן לו כהוגן,
כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה וגו' (יהושע ט"ו, ט"ז), יכול אפילו עבד, זימן לו הקב"ה עתניאל,
שאול "והיה האיש אשר יכנו" וגו' (שמואל א' י"ז, כ"ה), יכול אפילו עבד, זימן לו הקב"ה דוד,
יפתח שאל שלא כהוגן והשיבו הקב"ה שלא כהוגן,
שאל שלא כהוגן, שנאמר: "וידר יפתח נדר לה' ויאמר וגו' והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי" וגו' (שופטים י"א ל'-ל"א),
אמר לו הקב"ה: אילו יצא גמל אחד חמור אחד או כלב אחד הייתה מעלהו לי לעולה,
מה עשה לו הקב"ה, והשיבו שלא כהוגן וזימן לו את בתו ככתוב: "ויבא יפתח המצפתה אל ביתו" וגו' (שופטים י"א ל"ד).
"ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו" (שופטים י"א, ל"ה)

… ולא היה שם פינחס שהיה מתיר לו את נדרו, אלא פינחס אמר הוא צריך לי ואני הולך אצלו, ולא עוד אני כהן גדול בן כהן גדול ואני הולך אצל עם הארץ [יפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני הולך אצל פינחס],
בין דין לדין אבדה הנערה…
ושניהם נענשו בדמיה, יפתח מת בנשילת אברים, בכל מקום שהיה הולך היה אבר נישול ממנו והיו קוברים אותו שם, ככתוב: "וימת יפתח ויקבר בערי גלעד" (שופטים י"ב ז') בעיר גלעד אין כת' אלא "בערי גלעד",
פינחס ניטלה ממנו רוח הקודש הה"ד "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן נגיד היה עליהם" (דברי הימים א' ט', כ') נגיד הוא עליהם לא נכתב, אלא, 'היה עליהם לפנים וה' עמו' (דברי הימים א' ט').

ובלשון חריפה ובוטה במדרש ילקוט שמעוני (ספר שופטים סימן ס"ח) –
"… יפתח הגלעדי נדר דבר שלא כהוגן, להעלות בתו על גבי המזבח, נתקבצו אליו אנשי אפרים לעשות עמו מריבה גדולה, היה לפנחס שיאמר להם להתיר את נדרו, לא באתם אלא לעשות מריבה באתם, אלא הוא לא מיחה בבני אפרים והוא לא התיר את נדרו ליפתח, יושב על כסא שופט צדק יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, אחר ששם זה נפשו בכפו ובא להציל את ישראל מבני עמון ומואב ובאו לעשות עמו מריבה מיד עמד והרג מהם שנים וארבעים אלף, שנאמר "אמר נא שבולת ואמר סבולת", זה לשון עבודה זרה, כאדם שאומר לחברו שא בל,
ומי הרג אותם, פנחס, שהיה ספק בידו למחות ולא מיחה, ולהתיר לו נדרו ליפתח ולא התיר, וכל מי שספק בידו למחות ואינו מוחה, להחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר, כל דמים שנשפכין בישראל נשפכין על ידיו שנאמר "ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו', ואתה כי הזהרת את הרשע", מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה,

אם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו?
היה להם לסנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במותניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך ארץ בשנה, בשתים, בשלש, בארבע, בחמש, עד שיתישבו ישראל בארצם,
יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם כלו שברא מסוף העולם ועד סופו, הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם, כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח,
שנו חכמים במשנה "הוי ממעט בעסק, ועסוק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם, ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך", וכשעשו בגבעת בנימין דרכים מכוערים ודברים שאינם ראויים, יצא הקב"ה להחריב את העולם כולו, ונפלו מהם שבעים ושנים אלף

ומי הרג אותם ?
סנהדרין גדולה שהניח משה ויהושע ופינחס עמהם, ופלגש בגבעה בימי כושן רשעתים היתה, באותה שעה נתנה הכהונה לבני איתמר בן אהרן כארבעים ושתים שנה וקלקלו בני עלי,
באותה שעה אמר הקב"ה תחזור הכהונה לבעליה, שנאמר "אמור אמרתי" אמור לאהרן, אמור לירמיהו, והקימותי לי כהן נאמן, זה צדוק הכהן לפני דוד המלך:

נחזור לעיין בפרשה – כיצד עלינו להבין את העובדה שפינחס מקבל 'אות הכבוד – ברית כהונת עולם – ברית שלום'!

אשלב רעיון שלמדתי מאבי, הנביא (מיכה ז', י"ח-כ') אומר:

מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם:

קשה לראות ביעקב סמל לאמת, הרי 'קנה' את הבכורה בנזיד עדשים, גנב את ברכת אחיו עשו. כפי שקשה למצוא באברהם את החסד, שיקר כאשר אמר שאשתו שרה אחותו ושרה נלקחה על ידי אבימלך, גרש את אשתו הגר ובנה ישמעאל, עקד את בנו, זו התנהגות של חסד?

ברם ניתן להבין בדברי הנביא מסר, יעקב שנאלץ לנהוג במידת השקר ואברהם שנאלץ לנהוג באי חסד הם אלו שילמדו לדורות את חשיבות האמת והחסד.

ברוח דברים אלו נוכל לקרוא בדברי הנביא:
תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, שלום לפנחס ולאליהו, שליחות ליונה אשר נשבעת…

אותם המתמודדים ב… אותם שכשלו ב…
הם אלו היכולים, צריכים, ללמד את חשיבות השמירה על מידות אלו.

הקנא יכול, צריך, ללמד על חשיבות השלום?!
פינחס ניסה ו…

נחזור לשאלה – מדוע נשלח פינחס למלחמה במדין?
מה לפינחס ולנחלה בהר אפרים, על כך אומרת הגמ' – פינחס הוא צאצא של יוסף ובא לנקום את מכירת יוסף בידי המדיינים למצרים!

בבלי סוטה מב' ע"ב (בתרגום)
",,,וכן הוא אומר: (במדבר ל"א) "וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס", "אותם" – אלו סנהדרין, "פינחס" – זה משוח מלחמה, "וכלי הקודש" – זה ארון ולוחות שבו, "וחצוצרות התרועה" – אלו השופרות.
תנא: לא לחנם הלך פינחס למלחמה, אלא להיפרע דין אבי אמו, שנאמר: (בראשית ל"ז) "והמדנים מכרו אותו אל מצרים" וגו'.
וכי תאמר שפינחס הוא צאצא ליוסף והרי נכתב (שמות ו') "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה", האם אין הכוונה שפינחס הוא בן אלעזר הכהן ואמו באה מיתרו שפיטם עגלים לעבודת כוכבים!
לא, הוא צאצא ליוסף שזלזל ביצר.
והלא שבטים מבזין אותו: ראיתם בן פוטי זה, בן שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים יהרוג נשיא מישראל! כאמור בבבלי (סנהדרין דף פב) לפיכך (ה') הוצרך ליחסו "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן".
אלא, אי אבי אמו מיוסף – אם אמו מיתרו,
או, אם אמו מיוסף ואבי אמו מיתרו!…"

נראה כיצד נחתם ספר יהושע – הפסוק מעיד על הקשר בין יהושע (נשיא שבט אפרים) לפינחס (שבט לוי, זכה לכהונה) ולנחלת פינחס בהר אפרים בה יקבור את אביו אלעזר.
בכך נוכל להבין את מקור הדרשה בגמרא סוטה!

יהושע פרק כד'
(כט) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: (ל) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ: (לא) וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: (לב) וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה:
(לג) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם:

על 'מכירת יוסף', 'פינחס הקנא בהר אפרים' להוות תמרור אזהרה – 'לא זו הדרך'!

יהושע הוא שיהא 'איש על העדה', על המנהיג לעבור לפני העם!
(דברים ג', כח')
וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:

שבת שלום!