שתי פרשיות נקראות השבת בבתי הכנסת, יש בהן תכנים רבים משותפים ואף חוזרים.
פרשת אחרי מות נפתחת באזכור מות בני אהרן, ומשרטטת את הדרך להתקרבות נכונה אל הקודש, התקרבות בין האדם (והעם) לאלוהיו. אם תרצו- ציר הגובה.
בהמשך – מותווית הדרך לבניית חברה נכונה ומתוקנת, בציר הרוחב: היבטים שונים של יחסי אדם וחברו, צדק חברתי, גבולות נכונים של משפחה ויחסי קירבה, התרחקות מהשפעות זרות של מצרים בעבר ועמי כנען בעתיד. ציוויים רבים של לאו וגם של מה כן, ברצפים מעגליים בין התחומים – הפרטי והחברתי, המוסרי והמיני:
וכמעט בכל פסוק או שניים מוזמן גם המבט לגובה, דרך המלים העוברות כחוט השני או כחרוזים בפזמון חוזר "אני ה' אלוהיכם" " אני ה'", כך למשל:

בפרשת אחרי מות פרק יח' א-ו:
"..דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה': אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יהוה.."
ובפרשת קדושים (פרק יט', א-יט):
"..קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.."
ההכרזה חוזרת כטעם וכהנמקה, ויש אפשרויות שונות להבינה.
אני מדמה לעצמי כי לו היתה זו מנגינה לבתי השיר ול"פזמון החוזר", היו הטעמות שונות לאותן מלים:
"לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר: לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה': לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ: לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה': לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה': (פרק יט' פסוקים יג-יח)
אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה': וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ: כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה:
(לו) מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יט' לא-לו)

אלהים כעד, כצופה, כשופט, כמזהיר, כשומר מגן, כשומר מאיים, כתומך ומכוון, כמורה חנון, כמורה קפדן, כאב.
דומה שאנו זקוקים להרבה עזרה בדרכנו לנהל את חיינו, עזרה מסוגים שונים.
לעתים יש צורך שיזכירו לנו שהזולת מולנו – גם אם יש לנו כוח עליו – הוא אדם כמונו וצלם אלהים ניבט אלינו מעיניו. (בשבוע שעבר ציינו את יום השואה, יום זכרון לתקופה אפלה בה חברה שלמה הכחישה בשיטתיות היבט זה.) אל לנו לעשוק אותו או לפגוע בו בכל צורה. "אני ה'" כמי שנתן את צלמו לאדם ותובע את כבודו.
ולא רק שאל לנו לפגוע בו, אלא אם "אני ה'" מזכיר את צלם אלהים שבו, הרי שהוא (ואנו…) ראוי לאהבה והוקרה, לסליחה ולב פתוח כמו שנדרשים כדי לקיים למשל "לא תיקום ולא תיטור". "אני ה'" יהיה אז בקול הורי אוהב שיזכיר כי "אני (ה') ואתה והוא זה ביחד..

לעתים אי אפשר בלי שמישהו ילמד וידריך אותנו מה מועיל ומה מסוכן, יציג לנו את מה שטוב ומאפשר שלא נובע מהנסיון האנושי בלבד – (כמו השבת למשל) צריך "אני ה'" של מורה סבלן, היורד לפרטים ומוכן לחזור על השיעור.
לעתים נחוץ שישימו לנו גבול ברור, נחרץ, "זהירות, סכנה!!" כמו באיסורי העריות, לכאורה כה מובנים, ורב הזעזוע לשמוע על מי שעובר עליהם, ובכל זאת- ההיתכנות של מעשים כאלה למרות הטאבו – מעידה על המשיכה העמוקה והצורך לעתים בעזרה של חוק מחמיר כדי להוות כוח נגד ולשמור עלינו ולהינצל מההשחתה לנפש שהם מייצרים. "אני ה'" הוא אז כקול סירנה או הבהוב פנסי המשטרה…
לעתים לא די ברצוננו להיות טובים, ונחוצה תודעה שיש עד וצופה, (כמו להבדיל אפשרות המצלמה הנסתרת של כלבוטק…) כדי לגייס את הבושה לעזרה וכדי להישמר מלרמות ולזייף כשאף אדם לא רואה.
לעתים הקול קורא להתקבצות מעבר למעגלים הפרטיים – לעם, להיבדלות מאחרים ולגילוי הייחודיות והייעוד: "והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (כ , כו') זו גם הזמנה לשותפות ואהבה.
אני רוצה לסיים בקול האבהי המאמין בילדיו כמו שדרש כבר דני סגל (המיטיב כל כך לראות את הקול ההורי): "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (יט' לו):
אני מכיר אתכם מאז שהייתם קטנים ויודע שאף כי זה קשה – אתם יכולים…
קול המזמין לגדילה.
בשבוע זה שבו אנו חוגגים את יום העצמאות, שישים ואחת שנה ועדיין מחפשים את דרכנו כחברה וכמדינה, אפשר להתפלל שנשכיל לבקש ולקבל את העזרה הנחוצה ושאכן נוכל ונצליח לגדול כיחידים וכחברה להרבות צדק, אחווה וקדושה.