בעיירה סאטומרה שברומניה, ישנו בית כנסת.
סאטומרה. לשעבר עיר ואם בישראל, מקום הולדתה של חסידות סאטמר הידועה.
כיום הרצפה שוקעת, ראש הקהילה, אחד ממתי המעט שנשארו – לוקח את הבאים לסיור בבית הכנסת
בפינה ליד ארון הקודש, ישנו לוח קטן שמגלגלים בו את הקלף כל שבוע לפרשה הנכונה.
מעל 60 שנה הוא מגולגל לאותו המקום, ולאותה פרשה שבו עמד כשנלקחה מכאן הקהילה , והובלה להשמדה יחד עם רוב רובה של יהדות הונגריה –
אחרי מות – קדושים.
* *
פרשיות אלו, אכן נקראות יחד פעמים רבות , שלא כבשנה זו. צירוף פרשות אלה לפרשה הבאה אחריהן, יוצר גם רצף נוסף
'אחרי מות – קדושים – אמור' –
ביטוי זה, שנאמר לרוב בחצי חיוך, מתייחס לדברים היפים שאומרים אחרי..
לתכונות הטובות של הנפטר שמתגלות, לכל הקושי שנעלם כלא היה, לתכונות הפחות חזקות שמוצנעות מתחת לפני השטח במהרה ועוד..
התכונה הזאת שלנו לומר ולהבליט את הטוב, מוצאת ביטוי גם בעולמה של ההלכה. כך פוסק ר' יוסף קארו בעל ה'שולחן ערוך'

(א) מצווה גדולה להספיד על המת כראוי ומצוותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכייה ולהזכיר שבחו ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדות טובות שבו ומוסיפים בהם קצת רק שלא יפליג , ואם לא היו בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו. חכם וחסיד מזכירין להם חכמתם וחסידותם וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו גורם רעה לעצמו ולמת:
(שולחן ערוך, יורה דעה, הלכות אבלות סימן שדמ)

על הקטע המודגש בשולחן ערוך מקשה הט"ז (טורי זהב – הרב דוד הלוי סגל (1586 – 1667) מנושאי הכלים של השולחן ערוך) – ומוסיפין בהם קצת – קשה מה לי שקר מעט מה לי שקר הרבה?
אם אומרים אמת, אומר הט"ז אז אומרים אמת, ואם לא – אז לא! אין שקר קצת.
ניתן היה לומר , שאולי זה לא שקר, אולי זה באמת. אולי בחיים הקנאה והתחרות קצת מסמאים את עינינו, והקצת הבדל נובע מיכולתנו עכשיו לראות, או מחוסר היכולת הזאת בעוד האדם השני בחיים.
לבעל הטורי זהב יש תשובה אחרת..

ומוסיפין בהם קצת – קשה מה לי שקר מעט מה לי שקר הרבה?! ונראה לתת טעם לזה, דדבר מסתבר הוא שכל מי שעושה איזה מצוה כגון צדקה וכיוצא בה באיזה שיעור, בודאי, אם היה בא לידו דבר הצורך קצת יותר ודאי לא היה מניח מלעשות גם אותו השיעור. כי לא היה משחית בעבור דבר מועט יותר, ועל כן נחשב לו כאילו עשאו ואין כאן עדות שקר עליו.

אכן , אין כאן שקר, אומר הט"ז , והפלגת השבח היא אמיתית – אך לא מקוצר ראייתנו נובע ההבדל , אלא מהבנה עמוקה אחרת.
אנחנו קצת יותר טובים ממה שאנחנו.
באמת.
מי שנותן 100 שקלים לצדקה אומר הט"ז , היה באמת נותן גם 120 אם היה צריך, מי שסעד חולה תקופה מסוימת היה ממשיך עוד ועוד..
כי אנחנו קצת יותר טובים ממה שאנחנו, זאת האמת.
* *
הפתיחה של פרשת השבוע מספרת לנו , שלא רק אנחנו מאמינים בנו כל כך.

א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ
כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. ד אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

לא רק אתם חושבים שאתם קצת יותר ממה שאתם, גם אני מאמין ביכולתכם להיות כאלה
קדושים תהיו אומרת לנו הפתיחה של פרשת השבוע – יש מחלוקת בפירוש המילה הזאת – פרושים, נבדלים, גדורים בהנהגות שונות.. כך או כך – הפסוק מביע תביעה , שמן הסתם הוא רואה כאפשרית -קדושים תהיו.
ומוסיף הפסוק ומדגיש, לא קדוש, אנשים פרטיים קדושים היו לאורך ההיסטוריה – אנחנו מאמינים שהיכולת הזאת נמצאת אצל כולם
דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ..

מה שיפה הוא שהדרישה הזאת לא נמצאת בקונטקסט של עולם תמים. גם בסוף הפרשה הקודמת , וגם בפסוקים שיבואו לאחר דרישה יפה זו – מודעים באופן מלא ליצרים היותר אפלים שלנו, ולאפשרות הריאלית שאדם ישתעבד להם.
איסורי עריות ומולך, גניבה וגזילה, קללת חרש, הכשלת עור, רמאות במשקל במדה ובמסורה..
ועם כל זה בתוך אותם פסוקים יבקשו שנשאיר פאה בשדה, שנכבד את אבא ואמא, שנמנע מרכילות על אף הפיתוי הגדול שנדע להוכיח ולקבל תוכחה, שנקום מפני שיבה ונהדר פני זקנים – ונאהב את רענו – כמונו.
וכשזה נראה לנו הרבה , ולא ריאלי – ואיך אתה חושב בכלל לתבוע מאתנו ככה – מופיע הסיומת המרגיעה של הפסוק
אני ה' אלהיכם..
במין נימה של אבא או אמא שמסתכלים על הבן או הבת ואומרים – יצרנו אתכם, אנחנו מכירים אתכם מאז שהייתם ככה קטנים אתם מסוגלים.
* *
בדברים שקראתי השבוע , לקראת יום השואה, נגעו לליבי מילים של ניצולת שואה בשם דוניה רוזן:

"רוצה אני לבקשכם שלא תשכחו את המתים. רוצה אני להתחנן לפניכם ולבקשכם בכל לשון של בקשה שתנקמו את נקמתנו, שתיקחו נקם באותם הפושעים שידם האכזרית הוציאה אותנו מן החיים. רוצה אני שתקימו יד לנו – מצבה שתגיע עד השמים, ציון שיראה אותו העולם כולו – פסל לא משיש ולא מאבן, אלא ממעשים טובים. כי מאמינה אני באמונה שלמה, שרק מצבה כזאת עשויה להבטיח לכם ולילדכם עתיד טוב יותר ואז לא ישוב אותו רשע שהשתלט על העולם והפך את החיים לגיהינום"

ששים שנה , על קיר בית הכנסת בסאטומרה שברומניה, מופיעה בקשה קטנה עם אמונה גדולה – אחרי מות, קדושים תהיו..