הפרק הקודם, פרק י"א דן בעולם החי ויחסיו עם עולם האדם בשני היבטים – היבט האכילה והיבט הטומאה. שתי פונקציות אלו שונות זו מזו – החיה עשויה להיות ארוחתו הבאה של האדם ; היא גם עשויה לתקוף אותו בנשק הטומאה. באופן זה, היא עומדת מולו חזקה וחלשה כאחד. האדם מצידו מצווה לא להיות במצב בו מגע הבהמה ניצח. אם נטמא עליו למהר ולהיטהר. מאבק זה בין הבהמה והטומאה לאדם ממשיך גם לעולם הדומם. תנור וכירים, כלים, שקים ובגדים – כל אלו נטמאים אם נגעה בהם נבלת שרץ טמא. ואולם מעין ובור מים –טהורים, כך גם זרעים – "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא:וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ טָהוֹר הוּא:" (ויקרא יא,לו-לז)

מדוע ? טומאה נקשרת בדרך כלל בהעדר חיים. המת הוא אבי הטומאה, גם המצורע טמא.המכנה המשותף למים ולזרע הוא שהם חומרי היסוד אשר דרכם מהם מתאפשרת צמיחה, גדילה התפתחות תוספת חיים , על כן הם מנתחים את המוות ונותרים טהורים. לאור הבנה זו קשה שבעתיים הבנת הפסוק הבא – "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם:" (ויקרא יא, לח)

דווקא כששני החומרים שאינם מקבלים טומאה נפגשים יחד ובכך יוצרים את תנאי ההתרבות והצמיחה, הם נעשים פוטנציאליים לקבלת טומאה. מדוע ?

סוד דומה לזה נחשף בפרשה שלנו.

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:"

"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ:" (ויקרא יב, א-ד)

הלידה, התהליך יוצר החיים היא גם תהליך מטמא. והלא טומאה צמודה תמיד למוות ? יותר מזה – היולדת טמאה בלידתה ובשבוע שאחר כך. ב 33 הימים הבאים היא במצב מיוחד: אין היא טמאה טומאת נדה אבל היא אסורה לבוא למקדש. נמצא שמבחינות מסוימות היא טמאה יותר מכל אישה, מבחינות אחרות – טהורה יותר. הלידה כרוכה אם כך בתערובת מיוחדת במינה של טהור וטמא. מדוע ?

אחד ההסברים השכיחים לטומאת אשה בזמן ווסת הוא שתהליך זה כרוך בפליטת ביציות שאינן פוריות, מעין מוות , מות הפוטנציאל. הבה נתבונן גם בלידה לא רק כהתחלה של מה שנברא אלא גם כמותו של הפוטנציאל הרחב. מות ההוויה של טרם-בריאה. המדרש קושר את פרקנו לפרק בתהילים וכך פותח דרך להבנה זו –

[א] אשה כי תזריע (ויקרא יב, ב). אחור וקדם צרתני (תהלים קלט, ה).

"אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה:פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ: אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח:אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ: אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם:גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ: כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי:אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד: לֹא נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ:" (תהלים קל"ט, ה-יב)

אמ' ר' שמלאי כשם שצורתו אחר בהמה חיה ועוף כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף, הה"ד זאת תורת הבהמה (ויקרא יא, מו) ואחר כך אשה כי תזריע וילדה זכר (שם /ויקרא/ יב, ב). (ויקרא רבה, יד,א)

הפרק עומד על הפלא הנשגב שבבריאה. בתוך כך הוא מתאר את מצב העיבור כמצב אידיאלי בו האל היה ביחס אינטימי עם העובר. הטומאה היא אולי ביטוי ל'מותו' של מצב זה, שחייב לחלוף כדי לאפשר את חיי האדם העצמאי, הבוגר.

אמירה נוספת של המדרש, היא הפרשנות שהוא מעניק לפסוק 'אחור וקדם צרתני'. הפסוק אומר, בקריאה הדרשנית, שהאדם הוא חוליה נוספת ברצף הבריאה וכמו שדנים בחי כאובייקט טמא וטהור כך גם באדם. אולם הוא גם אומר שהאדם הוא בסוף הרצף, היינו – הוא יכול להיחלץ ממנו. ולהפסיק אותו. ואכן בפסקה הפותחת את הפרשה, מפסיקה האשה להיות טמאה ביום הברית. ברית המלה קושרת את התינוק ואת הוריו לאלהים שעמו נכרתת הברית. קשר זה מחלץ את היולדת מטומאתה. הוא קובע שההיבט הטהור מנצח.

עתה נסגרים המעגלים : הטהרה חלה ביום השמיני ואחריה אסור ליולדת לבוא אל המקדש. והלא רצף הפרקים בו אנו עתה החל כאשר ביום השמיני נחנך המקדש ונטמא וטוהר כאחד בדמי הטהרה של נדב ואביהוא. השניים הללו מדגימים את היסוד ה'מלאכי' הקיים באדם , ואת הצורך לרסנו. רצף הפסוקים בפרק י"א מתאר חיות ובהמות. פרק י"ב מתייחס הן להיבטים הפיזיולוגיים המשותפים לאדם ולבעלי חיים והן להיבט ה'מלאכי' שבו – ברית המלה, המקדש, הקורבן. אך בעוד גיבורי פרק י' הביאו חורבן ומוות הרי גיבורי פרק זה מביאים לעולם חיים חדשים.