"ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם" (י', א')
מהי האש הזרה שהקריבו נדב ואביהוא, ובמה היא זרה? מסתבר שגם הקרבה מתוך כוונה אמיתית להתקרב לעליון, עלולה להיות זרה. היא זרה דווקא משום שמובלט בה ההיבט הפרטי. "ויקחו איש מחתתו", נאמר שם. המחתה הפרטית והאש הפרטית. היא זרה למהות העבודה.

כשה' בוחר את הנבחרים לשרתו, משרתים אותו על פי ההנחיות שלו. זו המשמעות של "שירות".
אבל איך עושים זאת בחברה שבה הציבור בוחר את הנבחרים, והם חייבים, לכן, להתנאות בעיניו במעשיהם כדי שישובו להיבחר חברה שבה "לא פרסמת – לא עשית"?

"החזרנו את הציונות", "איחדתי את האופוזיציה" "הוריתי להגיב בנחישות" – הזֵר שעוטרים לראשם הנבחרים מקדם את המטרה או את הלהבות הזרות של האגו?

שבת שלום!