פרשיות הפתיחה של ספר ויקרא תולות בבית המדרש את מושג ה'קרבן'. ה'קרבן' בא מ'התקרבות', ועל כן עלינו להתבונן במושג ה'התקרבות'. איך מתקרבים למישהו?
כדי להבין מושג חייבים להבין גם את הופכו, במקרה שלנו – את ה'התרחקות'. התבוננות בשאלה איך מתרחקים, תעזור לנו להבין איך מתקרבים.

"תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידים". [סנהדרין ק"ז ע"ב].
ההתקרבות מוצגת בברייתא כאיזון בין דחייה לקירוב, ההתרחקות – כדחייה בשתי ידיים. כיצד התרחשה הדחייה בשתי הידיים? הברייתא מביאה שני מקרים, מקרה גחזי ומקרה ישו. נתבונן במקרה ישו שהוא מסעיר יותר, נועז יותר והרה גורל יותר:

יהושע בן פרחיה מאי הוא? [יהושע בן פרחיה – שדחה את ישו בשתי ידיים – מהו?] כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן [כשהרג ינאי המלך את החכמים] אזל [הלך] יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים (הם ברחו למצריים מפחד ינאי). כי הוה שלמא [כנעשה שלום (ושוב לא היה איום)] שלח ליה שמעון בן שטח: 'מני ירושלים [מירושלים] עיר הקודש ליכי [לך] אלכסנדריה של מצרים. אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה [(לשון קוד שמשמעה אתה יהושע 'הבעל' באלכסנדריה, ואני ירושלים שוממה. חזור הביתה]. קם אתא [קם יהושע – עם ישו – והתחיל לחזור לעבר ירושלים], ואתרמי ליה ההוא אושפיזא [והזדמנה להם אכסניה אחת]. עבדו ליה יקרא טובא [עשו לו באותה אכסניה כבוד גדול]. אמר: 'כמה יפה אכסניא זו!' אמר ליה [אמר לו (ישו)]: 'רבי, עיניה טרוטות' [עיניה חלשות, רכות, מעוטות ריסים']. אמר ליה [אמר לו יהושע לישו]: 'רשע! בכך אתה עוסק?!' אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה [הוציא ארבע מאות שופרות ונידה אותו]. אתא לקמיה כמה זמנין [בא לפניו (ישו לפני יהושע)] אמר ליה: קבלן [אמר לו – ישו ליהושע – קבל אותי]. לא הוי קא משגח ביה [לא השגיח יהושע בישו]. יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע [יום אחד היה – יהושע – קורא קריאת שמע]. אתא לקמיה [בא – ישו – לפני יהושע]. סבר לקבולי [חשב יהושע לקבל אותו]. אחוי ליה בידיה [עשה – יהושע לישו – סימן בידו]. הוא סבר מידחא דחי ליה [הוא – ישו חשב שמשמעות הסימן שיהושע דוחה אותו]. אזל זקף לבינתא והשתחוה לה [הלך והעמיד לבינה והשתחווה לה]. אמר ליה [אמר לו – יהושע לישו]: 'הדר בך' [חזור בך – שוב אלינו]. אמר ליה [אמר לו – ישו ליהושע]: 'כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.' ואמר מר: 'ישו כישף והסית והדיח את ישראל".

הדחייה בשתי הידיים היא דחייה בשתי סיטואציות. בראשונה יושבים יהושע וישו באכסניה. כנראה – מתוך פענוח של הסיטואציה שהיתה שם אישה, בעלת האכסניה. יהושע אומר: 'כמה יפה אכסניה זו'. המשפט יכול להתפרש בשני אופנים: האחד – כמתייחס לאכסניה, והשני כמתייחס לאכסנאית. מהקטע נראה שיהושע התכוון למשמעות הראשונה. תשובתו של ישו – 'עיניה טרוטות', גם היא יכולה להתפרש בשני אופנים: האחד – כמתייחס לאכסניה וממשיך את הדימוי של היופי. על פי פרשנות זו כוונתו לומר – 'יש לה חסרונות. האוכל לא טעים, החדרים מלוכלכים.' השני – כמתייחס לאכסנאית. יהושע מפרש את דברי ישו על פי הפרשנות השנייה, ועל כן מגדיר אותו כרשע, גס רוח, הנותן עיניו בנשים. כלומר: הריחוק הראשון הוא סיפור של פרשנות.
בסיטואציה השניה, אחרי כמה ניסיונות של ישו להתקרב והתעלמות של יהושע, מגיע ישו שוב ליהושע. יהושע שרוי באמצע קריאת שמע. הפעם בליבו הוא רוצה לקרב את ישו. הוא מראה לו בתנועת יד שיכולה להתפרש בשני אופנים: האחד – 'חכה רגע, אני באמצע קריאת שמע ולכן אינני מדבר אתך. אסיים ונדבר.' השני – 'לך מכאן'. ישו הפגוע מפרש את תנועת היד על פי הפרשנות השנייה, ומכאן הוא הולך ופורש מבית המדרש ואחר כך מהיהדות. גם ההתרחקות השנייה היא סיפור של פרשנות.

מכאן: 'שמאל דוחה וימין מקרבת' איננה רק אסטרטגיה, זהו שיקוף של תנודות הלב בין כן ללא. בסיטואציה דיאלוגית שני לבבות עומדים זה מול זה ונעים בין בני הקטבים. ההתרחקות היא פרייה של פרשנות שלילית הלוקחת הכל אל הקוטב השלילי. התקרבות היא פרייה של פרשנות חיובית הלוקחת הכל אל הקוטב החיובי. הפרשנות לא רק חושפת אלא גם יוצרת. היא יוצרת את הקרבה. 'קרבן' על פי מילון זה הוא מעשה הכרעה לפרש את המציאות גם במקום שלכאורה היא נוטה אל השלילה, לחיוב. בלשונם הקצרה של חכמים מנוסחת דרך חיים זו כ'הווי דן כל אדם לכף זכות'.