'אחרי מות קדושים אמור' – המת יתקדש! אין מדברים סרה על המת, נקדש את הטוב!
מקור הפתגם נובע מרצף פרשות השבוע בספר ויקרא, נוסיף את שמה של פרשת מצורע ונדרוש!

ביום חמישי האחרון מלאו 40 שנה למות אבידע שור, 11/4/1973 'אביב נעורים' (יחד עם חגי מעין) מפקדי בצוות תול"ר, למרות האובדן, המבצע הוכתר כהרואי, מבצע המבטא 'חירות' – אבידע בתמונה נותר צעיר כשהיה! היינו לקראת סיום קורס מכי"ם, בזמנו היה זה בט' בניסן, היה זה פסח אחר, מאז פסח הוא אחר!
כזכור, תוך כחצי שנה התברר שהגאווה ב – 'כוחי ועוצם ידי' הנחילה תמונת עולם כוזבת והמחיר היה עצום!

השנה הפער בין הלוח העברי ללועזי גדול, הזיכרון מתמשך מפסח ועד … השנה הזיכרון הוביל לפרשת 'תזריע מצורע', כמעט ליום הזיכרון ולפרשת 'אחרי מות – קדושים'! האם יש קשר? שוב תזכורת על מות בני אהרון בחנוכת המשכן! אך הפעם בשילוב 'השעיר לעזאזל'! או כדברי משה – בפרשת שמיני (ויקרא י', ג') – "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"

הפרשה המקדימה לאחרי מות – 'מצורע', מסמלת את היחס לאחר, אותו/ה היושב/ת מחוץ למחנה!

נושא ההפטרה לפרשת המצורע נדרש בשירה של רחל –

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים
פֶּתַח הַשָּׁעַר – – – וַיֹאמְרוּ אִישׁ
אֶל-רֵעֵהוּ: – – – הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-
בְּשֹׂרָה הוּא (מלכים ב', ז', ג-ט)

יוֹם בְּשׂוֹרָה
בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא
אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;
אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.
לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.

כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,
וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.
אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,
אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,
וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –
אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר
אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.

(השיר נכתב בין תרפ"ו לתרפ"ז, רחל נפטרה בכט' ניסן תרצ"א, 16 באפריל 1931)

אמירה נוקבת! – בשורת גאולה, עליה לבוא מפי ובפי הטהור/ה!
מי הוא/היא היכול/ה להעיד על עצמו/ה כנושא/ת הבשורה – כטהור/ה?

המשורר, הסופר, חיים גורי אומר: (מתוך מאמר בעיתון הארץ 16/10/06 'קצין מודיעין צריך לקרוא שירה' ראיון עם חיים גורי) – "הוסיפי אותי למצורעים"
"אחד השירים שמעסיקים אותי כל חיי", מספר גורי, "הוא 'יום בשורה' של רחל, שבו היא מתייחסת לבשורת המצורעים מספר מלכים ב'. היא כותבת שם: 'אך אני לא אובה בשורת גאולה / אם מפי מצורע היא תבוא'. 20 שנה אחר כך, ביולי 1946, מפוצץ האצ"ל את מלון המלך דוד בירושלים. 'הארץ' פירסם למחרת מאמר בעמוד הראשון שכותרתו 'הזוועה', ובו הופיע שירה של רחל. השיר הזה מבטא את ההתנגשות האכזרית בין המוחלט להיסטורי – בין הציווי המוסרי 'לא תרצח', ובין ההיסטוריה המגואלת בדם ובאלימות.

לימים אני מבקש מרחל בשירי להוסיף אותי לארבעת המצורעים ממלכים ב'.
'רחל, הוסיפי גם אותי כחמישי לארבעה האלה / פחות דפוק מהם אך לא טהור מהם בתעריפה'.
משום שגם אני הייתי ביניהם, בין שופכי הדם, בין הלוחמים. הייתי שותף למלחמות שהאמנתי בצדקתן"

חיים גורי נושא הבשורה מעיד על עצמו 'אני מצורע', הייתי בין…
יש לשמוע בשורה אף מפי בשורה וזו כוונת הצירוף בין ההפטרה לפרשה! בפרשה המצורע יוצא אל מחוץ למחנה ואילו ההפטרה תתאר את בשורת המצורעים!
כך שהפתגם הידוע מחייב תוספת, לא רק – 'אחרי מות-קדושים-אמור' – אלא – 'מצורע אמור' – 'אחרי מות קדושים'

זכורני את מוטה גור, רמטכ"ל המגיע לתחקיר (1975), תדריך לקראת… ומודיע, פוקד!
– לא נכנסים לבית, לא מסתכנים על מנת לזהות את האויב … – יורים ממרחק של 20 מ'. רבו השאלות…ומה עם חפים מפשע!?
מה קרה לגאוות 'אביב נעורים' – ביכולתנו לאתר ולזהות את האויב במיטתו, ללא פגיעה בחפים מפשע!
מה קורה לנו?
והתשובה – אין לקחת סיכונים!
שינוי שעורר תהייה, עורר רוגז, ואודה בפה מלא – הפקודה לא בוצעה, בפקודה!!!
שהרי, כיצד 'דור' שחונך על מובן מסוים של 'טוהר הנשק' ישנה בשל 'פקודה' את הנוהל שרגיל לו מזה כשלוש שנים ומסורת צה"ל מימים ימימה… הרי בזה ייחודו של הצבא, כצבא מוסרי! האם זו הייתה כוונתו של חיים גורי, האם זו אזהרתה של רחל?

פרשת 'אחרי מות' נחתמת באזהרה –
ויקרא פרק יח' (כד) אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם:
(כה) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ: (כו) וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: (כז) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ: (כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.

אזהרה זו עולה בקנה אחד עם המדרש שמביא רש"י על הפסוק הראשון שבתורה – "בראשית – אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא (שמות יב', ב') מ"החודש הזה לכם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא', ו') "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"
המדרש מניח שפסוקי 'אחרי מות' ידועים, ירושת הארץ ואי ההקאה מהארץ תלוית התנהגות!
כך היה ליושבי הארץ וכך חלילה יקרה לכל הנוהג בדרך זו.

בנוסח חריף מזהיר הנביא – יחזקאל (פרק לג') ירושת הארץ תלויה בהתנהגות מוסרית!
(כה) לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' עַל הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל גִּלּוּלֵיכֶם וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ: (כו) עֲמַדְתֶּם עַל חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ:

ובפרשת קדושים הציווי המוכר – "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה':" (ויקרא יט', יח') לדעת רבי עקיבא הוא הכלל הגדול בתורה.
הלוואי ונשכיל לשלבו, לצרפו, ואולי נעז לטעון שיש להעדיף על פניו את הציווי על 'אהבה מורחבת' (לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ: (לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
פסוק המופיע ממש בסמיכות – אך משום מה אינו שגור בפי הבריות!ובלשונו של בן עזאי – זה כלל גדול הימנו?!(ירושלמי נדרים פ"ט, ה"ג, מדרש ב"ר כד')

ר"ע דורש אהבה לרע, לחבר, לאנ"ש… ואילו בן עזאי אומר הכלל הגדול הוא לאהוב את שכנך באשר הוא, הגֵר, הגָר בתוכך מצפה לאהבתך, עליה את/ה מצווה!

כחתימת פרשת אחרי מות, גם פרשת קדושים (ויקרא סוף פרק כ') נחתמת באזהרה דומה –

(כב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ: (כג) וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם: (כד) וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים: (כה) וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא: (כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי:
(כז) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם:

מהי הקדושה – 'והייתם קדושים' ומה תפקיד האזהרה?
קדושים תהיו – פרושים תהיו!

מפרשת שמיני למדנו 'בקרובי אקדש', הקדושה יש ותעלה בחיי אדם!
מפרשות תזריע – מצורע למדנו על טומאה המונעת כניסה אל הקודש!
מפרשת אחרי מות נלמד על טקס 'כפרת הקודש', על 'השעיר לעזאזל' ועל איסורי עריות.
בפרשת קדושים נלמד על התנהגויות שבין אדם לחברו המביאות את האדם לקדושה.
הציוויים שבפתיחת הפרשה מקבילים במדרש לעשרת הדברות ובחתימת הפרשה 'קדושה' התלויה באי אכילת בע"ח לא טהורים.
דומה שפרשת קדושים מבהירה – הקדושה במהותה אינה רק הימנעות, הקדושה תגיע ממעשים!

הפרשה מבררת כיצד יש לנהוג כדי שתחושת 'אני קדוש', 'אני מובדל', תניע את האדם לדרוש מעצמו יותר, כיצד היא תנכיח את החובה, את הצורך, להיות אדם יותר טוב.
מההפטרה לפרשת מצורע בה פתחנו נלמד, שאף למצורע תפקיד בבשורה, אין הדבר פשוט כלל ועיקר ולמדנו זאת גם מהשיחה שבין חיים גורי לרחל המשוררת.
מפרשת 'אחרי מות' נלמד על התפקיד של עזוז-אל, הוא העזאזל אותו יש לרצות בקורבן השעיר.
קדושים תהיו!
היינו רוצים שהקדושה תנבע ממעשים, תגיע ממקום טהור ללא אינטרסים, אני רוצה, אני חייב להיות טוב, להיות מובדל ללא תנאי ש…'והיה ו…', תנחל את הארץ…תקבל שכר…

ונקודה קטנה לסיום –
מדינת ישראל בחרה לציין את החג הלאומי בתאריך העברי ובכך למנוע את נדידתו …
השנה יום העצמאות חל בו' באייר, החג הוזז ביום!
כדי שטקסי פתיחת יום הזיכרון האמור להיות ביום א' ואמורים להתחיל במוצ"ש, שמא יהיו כרוכים בחילול שבת…
הגאולה תבוא (כשורה בשירו של יהודה עמיחי 'התיירים') כאשר לא ידחה חג לאומי, בשל חשש… שהחילוני לא ידע לשמור על, לכבד את, חוקי השבת!

שבת שלום!