קשה מאוד לכתוב בימים אלו. הכאב גדול. שמונה נערים צעירים נרצחו בספרייה כשהם רכונים על ספר ועוסקים בתורה. מה ניתן לומר? איך ניתן לכתוב?
וכבר אנו מצווים לקרוא בפרשת 'זכור' – אחת מארבע פרשיות של חודש אדר, שנקראת בשבת שלפני פורים:
זכור את אשר עשה לך עמלק…תמחה את זכר עמלק מתחת השמים.. לא תשכח…
והלב נזכר ברצח במערת המכפלה לפני ארבע עשרה שנים בפורים. וכל רצח מרחיק אותנו עוד מהתורה שמועידה לנו חיים של אהבת חסד וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום – ערכים שאנו מתפללים עליהם בכל יום ויום.
זכור את אשר עשה לך עמלק… תמחה את זכר עמלק… מהו תפקידו של הזיכרון?
רש"ר הירש (1808 – 1888) כותב בפירושו לתורה:
" 'את זכר עמלק' – לא עמלק, אלא זכרו ותהילתו של עמלק הוא הגורם רעה לעתידה המוסרי של האנושות"
המצווה איננה למחות את עמלק, אלא את זכרו ותהילתו של עמלק.
אם כך איך יש להבין את המצווה – 'זכור'.
רש"ר הירש ממשיך וכותב:
'לא תשכח' – אל תשכח דבר זה אם יבוא יום ותרצה להידמות לעמלק וכמוהו לא תכיר את החובה ולא תדע את ה', אלא רק תבקש הזדמנות, בדברים קטנים או גדולים, לנצל את עליונותך כדי להזיק לבריות.
אל תשכח דבר זה אם יבוא יום ותבקש להסיר מלבך את תפקידך ואת שליחותך כישראל, שקיבלת על עצמך בקרב האנושות. אל תקנא בזרי הדפנה שעולם סכל קולע לאותם המאושרים שהחריבו את אושר הבריות. זכור את האדמה רווית הדמעות המצמיחה את הדפנה לאותם הזרים.
אל תשכח דבר זה כאשר יבוא יום ואתה עצמך תסבול מהגסות ומהאלימות של עמלק שמור על קומתך הזקופה! שמור על האנושיות ועל ערכי הצדק שלמדת מפי אלוהיך. העתיד הוא להם, וסוף האנושיות והצדק לנצח את הגסות ואת האלימות, ואתה בעצמך נשלחת כדי לבשר ולקרב – על ידי עצם גורלך ודוגמתך – את הניצחון הזה ואת העתיד הזה.
'לא תשכח' – וכדי שלא תשכח, 'זכור': מזמן לזמן חדש בלבך את זכר עמלק ואת מה שנאמר לך על עתידו.
הסכנה הגדולה בעמלק איננה בעצם קיומו, אלא בתהילתו המפתה אותנו להידבק בדרכיו. ועל כן מצווה אותנו התורה למחות את זכר עמלק שבתוכנו – בתוך נפשנו. הקורבן של מעשה העוול נדרש למאמץ מוסרי מיוחד.
הסכנה הגדולה בשפיכות דמים היא בכך שהיא מדבקת ומעוררת נקם ושפיכות דמים נוספת.
כשנקרא הפעם את פרשת זכור נזכור גם את הפסוק שבא בתורה מיד לפני פרשה זו:
כִּי תוֹעֲבַת יהוה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל