ספר שמות פרק ל"ה-מ'

"מובא בכתובים, חוט של חן נמשך והולך במעשיהם של ישראל והקדוש
ברוך הוא בכבודו ובעצמו יושב ואורג הימנו יריעות יריעות טלית שכולה
חן וחסד לכנסת ישראל שתתעטף בה. והיא מזהירה בזיו יופייה אפילו
בגלויות אלו כמו בנעוריה בבית אביה במקדש מלך ועיר מלוכה. ובשעה
שהוא יתברך רואה שלא נתנולה חלילה ולא נגעלה גם בארץ אויביה,
כביכול מנענע לה בראשו ומקלסה ואומר הנך יפה רעיתי הנך יפה…
אבל פעמים יש שמכשול בא ומפסיק חוט בתוך היריעה, נפגמה
הטלית ורוחות רעות מנשבות וחודרות לתוכה ועושות אותה קרעים
קרעים, ומיד רגש של בושה תוקף את הכל וידעו כי ערומים הם…"
(מתוך: ,עגונות", ש"י עגנון)

בפסקה זו, שנראית כמו עוד קישוט ספרותי, פותח עגנון את "עגונות" ומבקש לומר בה את שיאמר בכל הסיפור כולו. "עגונות" בא לברוא עולם בראשיתי, בו מחפש אדם חתן לבתו, ואחר שימצא כזה יבקש האב לבנות לה ארון קודש לקראת חתונתה הקרבה. הוא שוכר לו את בן ארי כאומן ומרגע זה יתרחש שבר בעולמם של הגיבורים. הכלה תלך שבי אחר האומן, הארון יבנה, וכמו פיגמליון ילך לבו של בן אורי אחר יצירתו, תוך שהוא זונח לעגינותה את האישה שהייתה לצדו משך כל זמן בריאת הארון.
אומנם נכון הוא, חוט של חן משוך בין החתן לכלה, בין ישראל לקב,ה, והשלמות האלוהית צורתה כטלית. ברם, יש וחוט זה מתפורר ופורם את הקשרים. עגנון, כך נראה, קובע את סיפורו בעולם של אמונה ואומנות ומבקש שהללו שתיהן תמצאנה את הדרך לברוא עולם מתוקן.
פרשת ויקהל – פקודי שוטחות בפנינו את מלאכת בניית המשכן וכליו, כשעל כולן מופקד איש החכמה והתבונה, איש הדעת שמלאה אותו רוח ה', בצלאל בן אורי בן חור. אנו שומעים עליו כי הוא יודע לחשוב מחשבות ובעל יכולת לעשות בכל מלאכת המחשבת ומדרשים שונים דורשים בשמו וביכולתיו המופלאות:

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו: מנהגו של עולם – אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן? כלים שאני עושה – להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל אל היית וידעת! אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו מהם שמים וארץ".
(ברכות נ"ה, ע"א)
משה, כך המדרש, מציג בפני בצלאל את התוכנית האלוהית בהיפוכה, כמבקש לבחון את האומן בדעתו את ה'. בניית המשכן מחייבת את האומן להיות מוכשר באומנותו, אך אין להניח את יד גם מדעת האלוהים. בצלאל צריך לתרגם, הלכה למעשה, את רצונותיו של האל ולהקים לו בית בתוככי ישראל. עניין זה מחייב אותו בראייה שהיא מעבר לפרטים הטכניים, במבט שיש בו לאין סוף. וכך נראה לפרש את דבריו של רב, האומר על בצלאל שהיה יודע לצרף אותיות שנבראו מהם שמים וארץ. אמרתו של רב איננה מקרית כלל ויש בה בכדי להצביע על השיתוף המופלא שבין פרשת הבריאה בבראשית לפרשיות ספר שמות בכלל ולפרשה שלנו, המספרת במלאכת המשכן, בפרט. תכונותיו המיוחדות של בצלאל מעידות על רצונה של התורה להזכיר לנו את בריאת העולם.
"ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל". (משלי ג, י"ט – כ"א) ודוק, המילה "ברא", המוזכרת בבראשית, אינה מופיעה בפרשיות העוסקות במשכן אך את מקומה של המילה, המציינת בריאת יש מאין, מחליפה המילה "עשה", המציינת יצירת יש מיש. זאת ועוד, האלוהים מברך את הבריאה במילים: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד…ויברך אלוהים את יום השביעי". (בראשית ב', פסוקים א –ג), ובפרשה שלנו מסופר, שכאשר נסתיימה המלאכה הובאו אל משה המשכן וכליו: "וירא משה את כל המלאכה, והנה עשו אותה כאשר ציוה ה', כן עשו ויברך אותם משה". רוצה לומר, כי ההקבלות שכאן מבקשות לתת את הדעת על ההבדלים, כמו גם על ההתאמות שבין פעולותיו של האדם לפעולותיו של האלוהים, קרי, אין האדם יכול לחקות את מעשי האלוהים, את היכולת לברוא עולם במילה, אך הוא מזומן להתחקות אחר מעשיו, להתקין לקב"ה עולם בארץ, כפי שהתקין הקב,ה עולם לאדם.
ואולם, כפי שארע לבריאה, שנכנס בה נחש, כך אפשר למשען שיכנס בו החטא. חוט החן עלול להתפורר והטלית, המכסה את זוג האוהבים בחתונתם, תירמס ותשכח. עבודת האלוהים עלולה להיהפך לעבודה זרה באם לא יהיו ברורים מגבלותיהם של החיים לצד הקדושה. הבריאה, כביכול, מסמלת טרטוריה אחת, בה נדרש מן האדם לקדש את השמים, ואילו המשכן מסמל טרטוריה אחרת, בה הקודש מזמן עצמו אל הארץ. עניין זה מזמן אפשרויות להגדיל את הקדושה בעולם, בה בעת שהוא פותח פתח לחילולה של הקדושה, ויש להיזהר. ואולי כך צריך להבין את סיומו של ספר שמות:
"ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את השכן ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן…כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם".