אלהים מתגלה בענן.
בפסוקים האחרונים של פרשת פקודי החותמת את ספר שמות, עם סיום התיאור המדוקדק של כל פרטי הבניה והיצירה של המשכן במדבר על סוגי הכלים שבו, מתואר בכמה מילים השלב האחרון והסופי שלשמו נעשה כל זה – והוא ירידת השכינה אל המשכן –
" ..ויְכַל משֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה: וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות, מ', ל"ג-ל"ד)
הנה, האלהים בא להיות בתוכנו. לשכון בתוך העם. בתוך מרחב פיזי שנבנה עבורו במיוחד, לנדוד במדבר.
"הענן" מלווה את ישראל מזה זמן, מאז יציאתם ממצרים אל המדבר – "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה: לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם:" (שמות, י"ג, כ"א-כ"ב)
והענן, כמו ענן, לובש צורות שונות – ענן עמוד, ענן מכסה – הוא אשר מוביל ומנחה את ישראל בכל מסעותיהם במדבר, כולל גם בעצירה, במנוחה – "..וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם: וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ: כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:" (שמות, מ', ל"ו-ל"ח). יאמר רש"י: " 'בְּכֹל מַסְעֵיהֶם' – בכל מסע שהיו נוסעים היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם. מקום חנייתן אף הוא קרוי מסע…"
כמו כל מוביל מסע, עובר גם ענן האלהים את המסע בעצמו, ועמו העם ההולך בעקבותיו – יומם ולילה. מסע ענן האלהים במדבר.
וכמו בכל מסע, אני מתבוננת לאחור בדרך שכבר היתה. והנה במהלך הקריאה בספר שמות, בפרשת יתרו, פגשנו עוד את צורת התגלות האלהים בתוך ענן-ערפל, במעמד הר סיני –
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם… וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה: … וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים:" (שמות, פרקים י"ט-כ')
לאחר תיאור ההתגלות העוצמתית הזו, שבה נמסרו עשרת הדברות, שמרתיעה כל כך את העם הנחרד ומתרחק לאחור, כאן ניגש משה ובא אל האלהים השוכן בענן הערפל. תנועת האדם אל אלוהיו.
בתורתו הנפלאה של רבי נחמן מברסלב על צעד זה של משה אל הערפל – מתוארת התבונה, האמונה והתעוזה של האדם לגשת אל ה"מניעות" שבחייו, דווקא שם בחוסר הבהירות, בתוך ה"ערפל והעננות" – דווקא שם ממתינה ההזמנה למפגש.
"וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים" – כִּי מִי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּגַשְׁמִיּוּת כָּל יָמָיו, וְאַחַר כָּךְ נִתְלַהֵב וְרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי מִדַּת הַדִּין מְקַטְרֵג עָלָיו, וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אוֹתוֹ לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַזְמִין לוֹ מְנִיעָה. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא, וּמַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל בְּהַמְּנִיעָה הַזֹּאת.. וּמִי שֶׁהוּא בַּר דַּעַת, הוּא מִסְתַּכֵּל בְּהַמְּנִיעָה, וּמוֹצֵא שָׁם הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא…וּמִי שֶׁאֵינוֹ בַּר דַּעַת, כְּשֶׁרוֹאֶה הַמְּנִיעָה חוֹזֵר תֵּכֶף לַאֲחוֹרָיו. וּמְנִיעָה הוּא בְּחִינַת עָנָן וַעֲרָפֶל.. וְזֶה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק, 'וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק', כִּי כְּשֶׁרוֹאִין הָעֲרָפֶל, הַיְנוּ הַמְּנִיעָה כַּנַּ"ל, עוֹמְדִין מֵרָחֹק. וּמׂשֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת כָּל יִשְׂרָאֵל, נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹקִים. הַיְנוּ אֶל הַמְּנִיעָה, שֶׁבָּהּ בְּעַצְמָהּ נִסְתָּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ…" (ליקוטי מוהר"ן, מהדורא קמא, סימן קטו)

זו הזמנה להתקרב אל הענן והערפל שבחיינו. דווקא אל ההוויה ה"מעוננת" של אי-וודאות, חוסר הבהירות, המניעות, והמפגש הטמון בה, אשר היא ההתגלות המובילה את הדרך במדבר, היא השכינה המצויה בתוכנו. ושנמצא בה את הברכה וההזמנה.
" כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אוהלה.
כיוון שמתה פסק אותו ענן.
וכיוון שבאת רבקה חזר אותו ענן.
כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרווחה.
וכיוון שמתה שרה פסקה אותה הרווחה,
וכיוון שבאת רבקה חזרה אותה הרווחה.
וכל ימים שהיתה שרה קיימת היה ברכה משולחת בעיסה.
וכיוון שמתה שרה פסקה אותה הברכה.
כיוון שבאת רבקה חזרה.
כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת.
וכיוון שמתה פסק אותו הנר.
וכיוון שבאה רבקה חזר".
(בראשית רבה, חיי שרה, פרשה ס', ט"ז )
שנזכה ונעשה שיהיו דלתותינו פתוחות לרווחה, והברכה שורה במעשה ידינו, והנר דולק בתוכנו ו"הענן" קשור באוהלנו.