בחודש אדר אנו קוראים ארבע פרשיות בנוסף לפרשת השבוע. בשבת שאחרי פורים קוראים פרשת פרה אדומה – במדבר יט. 'זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול' (במדבר יט ב)

לקראת אכילת קרבן פסח צריכים הטמאים להיטהר מטומאתם – בראש וראשונה טומאת מת שטהרתה באפר פרה אדומה.

במדרש תנחומא מסופר על גוי אחד שבא וטען כלפי רבן יוחנן בן זכאי שמנהג זה של אפר פרה אדומה מזכיר לו מעשי כשפים. רבן יוחנן בן זכאי פטר את אותו הגוי בטענה שגם לו יש מנהגים דומים. תמהו התלמידים ושאלו 'רבי לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר?' בסופו של דבר אמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו – ' חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חוקת התורה'.

מימרה זו שהמדרש שם בפיו של יוחנן בן זכאי קובעת ש'פרה אדומה' היא חוקה וגזירה. גישה זו איננה מצטמצמת רק ל'פרה אדומה'. אפשר למצוא אותה גם ביחס לכלל המצוות. מצוותיו של הקדוש ברוך הוא הן גזירות מלך ואין אנו רשאים להרהר אחריהן.

ואולם זו איננה הגישה היחידה במדרש. באותה הפרשה בתנחומא לקראת סופה מעמיד המדרש גישה ממש הפוכה. המדרש מספר שהקדוש ברוך הודה למשה שלימד אותו דבר חדש ובעקבות לימוד זה שינה או הוסיף פרשה בתורה:

נתבונן במקרה השלישי בלבד:

'השלישית כשאמר לי הקדוש ברוך הוא עשה מלחמה עם סיחון אפילו הוא אינו מבקש לעשות עמך את תתגר בו מלחמה שנאמר קומו סעו ועברו את נחל ארנון ומשה לא עשה כן אלא מה כתיב למעלה ואשלח מלאכים אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני מבטל דברי ומקיים דבריך שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום'

הקדוש ברוך הוא מצווה על משה לגבי סיחון – ' רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה' (דברים ב כד). משה איננו מקיים את הצו שני פסוקים אחר כך אנחנו קוראים ' וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר…'

המדרש מנצל את זה ומספר סיפור שלם. משה סירב לפקודתו של ה', וה' למד ממנו וכתב פרשה חדשה בתורה – 'כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם'.

דרשה זו בתנחומא מלמדת שלא רק שיש להרהר אחר גזירותיו של הקדוש ברוך הוא, לפעמים יש להתנגד להן.

אם נחזור מפרשת פרה לפרשת השבוע – פרשת 'כי תשא', נמצא גם כאן את משה כעומד אל מול הקדוש ברוך הוא. בעקבות מעשה העגל מציע ה' למשה להשמיד את עם ישראל ולהפוך את צאצאיו של משה לעמו. משה דוחה הצעה זו ואומר – ' וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:" (שמות לב לב)

משה כמנהיג עומד בפני הקדוש ברוך הוא ומונע ממנו להשמיד את עם ישראל. ואולם עוצמתו המוסרית מתגלה לא פחות כשהוא עומד אל מול העם שעשה את העגל ומנתץ את הלוחות.

במעשה זה בחר רש"י לסיים את כל פירושו לתורה – על הפסוק 'וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל' אומר רש"י – '"לעיני כל ישראל" – שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר – "ואשברה לעיניהם", והסכימה דעת הקדוש ברוך הוא לדעתו שנאמר – "אשר שברת" יישר כחך ששברת'.