פרשת "אחרי מות" עוצרת אותנו לרגע בהליכתנו במדבר ופותחת לנו חרך הצצה אל מקום שאף פעם לא נהיה בו – אל קודש הקודשים. מתוארת בה העבודה שמצווה לעשות אהרון הכהן במשכן – ולימים, על פיה, עבודת הכהן הגדול במקדש – ביום הכפורים. האדם הקדוש (הכהן הגדול), המקום הקדוש (קודש הקודשים) בעיצומו של היום הקדוש (יום הכפורים) – השילוב של שלושתם יוצר בעולם ציר המחבר בין שמיים וארץ. קיומו , בהתאם לכללים המפורטים בו, יכפר על כל מעשינו חטאותינו לאורך כל השנה.

אני, הקורא, עומד בחוץ, בהרגשה שהיא תערובת של יראה, חשש ותשוקה. הייתי רוצה להיות שם ברגע הזה, להיות בעולם חלק מהציר המחבר אדם, שמיים וארץ. אבל אני גם יודע כי "מה נורא המקום הזה". מותם הנורא של שני בני אהרון, נדב ואביהוא, במקום הזה, עדיין זכור לי היטב.
אז מה כן? איך לחיות בעולם חיים של משמעות, של קרבה אל הגבוה, עם רגליים נטועות בקרקע המציאות? מיד אחר תיאור פרטי ההתנהגות הנדרשת מהכהן ביום הקדוש בא דבר ה' אל משה, והוא מופנה עכשיו אל כולנו, גם אלי: "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם – אני ה' אלהיכם. כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו. את מעשי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם, אני ה' אלהיכם. ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה" (י'ח, א – ה).

במדבר, בדרך, אני נקרא להתבונן על המקום שעזבתי (מצרים) ועל המקום אליו אני הולך (כנען) ולזכור מהי דרך החיים.
מה אני זוכר ממעשה וחוקות מצרים? עבדות, ניצול, התאנות לזולת. את כל אלה אנחנו מצוויים לזכור בליל הפסח הממשמש ובא, לדבר בהם, להתחייב לא לעשותם.
מה אני יודע על חוקות כנען שאיליה אני הולך? בדברי ימי אבותי אני יודע עליהן לא הרבה, אבל מספיק. את מעשי החמס והעוול של אנשי סדום ועמורה, את מלחמות המלכים השואפים לשעבד זה את זה, את עבודת האלילים. הפסוקים הבאים אחרי האזהרה הזו מזהירים אותי מפני פריצות, שמתחילה דווקא בסביבה הקרובה, במשפחה.
עלי להיזהר מכל אלה. לזכור את החוקות והמשפטים "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם".

ערב הפסח, לקראת ישיבתי בליל הסדר, בארץ המובטחת, אני מתבונן על סביבת חיי. ישראל היא אלופת הפערים החברתיים בעולם המערבי, בכירי המשק דורשים לעצמם את השכר הנהוג בכנען, ההתאנות , שלא לומר השעבוד, בגרים אשר בארץ, נמשכת זה שנות דור. ועל עבודת האלילים אפילו לא התחלנו לדבר.
לא כמצרים, לא ככנען? יהי רצון שבפסח הקרוב נזכה לחזור מעט אל חווית המדבר, אל האפשרות לבחור מחדש את הדרך.