במוקד פרשת השבוע מצויה פרשת בגדי הכהן הגדול, ומכיוון שהבגדים עושים את האדם – אפשר ללמוד ממנה כמה דברים על האדם.

ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך, לכבוד ולתפארת.

הבגד, המעטה, שומר על כבודו של האדם גם בעיתות משבר, גם בשעה שאחרים החזקים ממנו מנסים לרמוס את כבודו. כך מסופר בספר דניאל [אני מתרגם מארמית לעברית]:

אז התמלא נבוכדנצר חימה, ומראה פניו השתנה, על שדרך מישך ועבד נגו, ענה ואמר להסיק את האש פי שבע מן הראוי להסיקו. ולאנשים גיבורי החיל שבחילו אמר לאסור את שדרך מישך ועבד נבו, להשליך אותם לכבשן האש הבוערת. האנשים האלה נכפתו עם הסרבלים שלהם ועם הכובעים שלהם ועם הבגדים שלהם והושלכו לתוך כבשן האש הבוערת.

[דניאל ג' י"ט – כ"א]

מדוע חשוב לכתוב שהם הושלכו עם הבגדים?

מכאן אתה למד, שאפילו בשעת הסכנה אל ישנה אדם עצמו מן כבודו, שהרי יצאו אלה לישרף וקשטו עצמם.

[מדרש תנחומא פרשת נח]

השליטה העצמית והאיפוק, הם כלי המחאה והשמירה על הכבוד.

מהם הבגדים של אהרון?

ועשו את האפוד… ולקחת את שתי אבני שוהם, ופיתחת עליהם את שמות בני ישראל. ששה משמותם על האבן האחת, ואת שמות השישה הנותרים על האבן השנית כתולדותם… ושמת את שתי האבנים על כתפות האפוד, אבני זיכרון… ונשא אהרון את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזיכרון.ועשית חושן משפט מעשה חושב… רבוע יהיה.. ומילאת בו מילואת אבן, ארבעה טורים… והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל… ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד.

אהרון נושא את שמות בני ישראל גם על הכתפיים וגם על הלב, ביטוי למחויבות להחזיק אותם כקבוצה וביטוי לאהבה שהוא אוהב אותם.

ועשית את מעיל האפוד… ועשית על שוליו רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב, ופעמוני זהב בתוכם סביב… ונשמע קולו בבואו אל הקודש…

מדוע צריך קולו להישמע? אינני יודע. אך לשם מה? – לשם למידה שלמדו חכמים מכך:

רבי יוחנן, כשהיה עולה לשאול בשלומו של רבי חנינא היה מכעכע [משתעל] על שום 'ונשמע קולו בבואו'…
רב אמר לתלמידיו: אל תיכנס לבית פתאום.

המחויבות של אדם כלפי חברו היא להשרות עליו ביטחון, לא לגרום לו פחד. הפעמונים המודיעים על בואו של אהרון, מונעים את בהלת אי הידיעה.

ועשית ציץ זהב טהור, ופתחת עליו פתוחי חותם קודש לה'. ושמת אותו על פתיל תכלת והיה על המצנפת, אל מול פני המצנפת יהיה. והיה על מצח אהרון ונשא אהרון את עוון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קדשיהם, והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'.

על מצח אהרון מצוינת המטרה, התכלית: קודש לה', לאן כל זה מוביל, מה אנחנו רוצים להשיג. כאשר יש ציון של המטרה, אפשר להבחין מתי מחטיאים אותה. ההחטאה היא העוון.

אבל תפקידו של אהרון, של המנהיג והמחנך איננו לגרום לאנשים רגשות אשם על העוונות. התפקיד הוא לרצון, לסייע להם לגלות את הרצון שלהם. הרצון הוא הכלי שבעזרתו יהיו טובים יותר בעתיד.