פרשת תצוה פותחת בתיאור בגדי הכהנים ובהמשכה היא עוסקת ב'טקס המילואים' – קידוש הכהנים לכהונתם.

המכנסיים לא ניתן…
מתוך התיאור המפורט של הכנת בגדי הכהנים צדו את תשומת לבי הפסוקים העוסקים בתפקידם של המכנסיים: "וַעֲשֵׂה לָהֶם [לכהנים] מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה מִמָּתְנַיִם וְעַד יְרֵכַיִם יִהְיוּ: וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:" (שמות פרק כח מב –מג)

יש בפסוקים אלה דאגה גדולה מגילוי הערוות של הכהנים על המזבח, וכגודל הדאגה גודל העונש – 'ומתו'. דאגה זו מבוטאת כבר בפרשת משפטים ושם הוצע לה פתרון אחר, אולי אפילו סותר:
"וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו" (שמות פרק כ, כב)

ייתכן שהמתח נמצא בשאלה האם הארכיטקטורה של המקדש נתבעת לדאוג לצניעות או שהאחריות הזו מוטלת על הבגדים – על המכנסיים?
הפרשה שלנו בוחרת להטיל את התפקיד על הבגדים, והיא מעוררת את שאלת הקשר בין הלבוש לחטאים, בין הכיסוי לבין המהות: 'מכנסי בד… יהיו… ולא ישאו עוון'.
מכל בגדי הכהן, בתיאור המכנסיים והחושן בא לידי ביטוי בצורה גלויה הקשר בין הבגדים והחטאים. משלמה פוקס למדתי על הקשר המרתק שבין המילים בגד ובגידה , ומקשר זה ממנו נעבור אל רעיון הכפרה.

'כפרה עליך' – גם כפרה היא סוג של בגד
עולם הכהונה מרבה להשתמש ברעיון הכפרה. רבים מהקרבנות נועדו לכפר על חטאים של היחיד ושל הקהילה. המקום הראשון בתורה בו מוזכר השרש כ.פ.ר מציע פרשנות מעניינת ולא פשוטה לעיכול תיאולוגי, לרעיון הכפרה:
"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר:" (בראשית פרק ו , יד )

נח מצווה לעשות תיבה ולצפות אותה בכופר. ייתכן שכופר הוא סוג של טיט, והכפרה היא ה'טיוט' – הציפוי בטיט. מילים שונות ורבות יש בעברית לבקשת סליחה, אני אוהבת במיוחד את המילה 'מחילה' – סליחה שמוצאת לה נתיבי עומק משלה, בקשת סליחה שלא חיה באור השמש אלא דווקא במחילות. נדמה לי שביטוי הסליחה המנוגד ל'מחילה' הוא ה'כפרה'. 'כפרה' היא כיסוי. אנשים משלמים כופר נפש על מנת לכסות על הפשע. כפרה היא סוג של כיסוי חטאים, אולי סחר חליפין – קורבן או כסף תחת החטא שנעשה. כשהייתי צעירה יותר לא אהבתי את רעיון הכפרה, העליבו אותי ההסתרה והשטחיות. היום אני מרגישה שגם תהליכי כפרה נדרשים בחיים – בקהילה, בחיי הזוגיות, ביחסים עם הילדים וגם ביחסים עם עצמנו – כמה הדחקות והכחשות טובות בלעדיהן שפיותינו מוטלת בספק.

ומכאן אני שבה אל הבגדים והחטאים
מדרש חז"לי יפה מבקש לקשור בין שני חלקי פרשת תצוה – בגדי הכהן והקרבנות – בעזרת רעיון הכפרה. הבגדים, בהם הכהן כופר עצמו, מציעים (או מסמלים) כפרה על עבירות שונות. כל בגד מכוון לעוון אחר:
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד א
אמר רבי ענני בר ששון: למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות?
לומר לך: מה קרבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרים;
כתונת מכפרת על שפיכות דמים, דכתיב: (בראשית ל"ז) ויטבלו את הכתנת בדם;
מכנסים מכפרים על גילוי עריות, דכתיב: (שמות כ"ח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה; מצנפת מכפרת על גסי הרוח, כדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה;
אבנט מכפרת על הרהור הלב, אהיכא דאיתיה, (דכתיב: שמות כ"ח והיה על לב אהרן);
חושן מכפר על הדינים, דכתיב: (שמות כ"ח) ועשית חושן משפט;
אפוד מכפר על עבודה זרה, דכתיב: (הושע ג') אין אפוד ותרפים;
מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול….

אני מתמקדת בדוגמה הראשונה – אחי יוסף טבלו את כתנתו בדם, ועל כן כתונת הכהנים מכפרת על שפיכות דמים. אני תוהה מה מבקש הדרשן להציע באנלוגיה זו? ממתי התחילה הכתונת לכפר? האם יעקב נתן אותה ליוסף מתוך תחושת אשמה? מתוך רצון לכפר על משהו? מצד שני, הכתונת של יוסף היא הבגד החשוף ביותר בעולם – היא גילתה את ערוות יעקב – את חוסר יכולתו לנהל את המשפחה בצורה סבירה והוגנת. הכתונת סמלה עבור האחים את האפליה, היא הייתה סמל הקנאה. גם בגדי הכהנים מסמלים מעמד נבדל ועליון. כך גם בימינו – בגדים משויכים היטב למעמד. אני תוהה כיצד יכולים בגדים לכסות על פשעים ולבטא כפרה?!

המתח בין הקנקן למה שיש בו
כולנו מכירים את אמרתו המפורסמת של רבי: 'אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו' (אבות ד, כא). אנחנו גם מכירים את החלטתו של רבן גמליאל, המתוארת בסיפור הדחתו, לא להכניס לבית המדרש תלמידים ש'אין תוכם כברם'. אני מרגישה שאני לא יודעת ביחס לעצמי ובוודאי ביחס לזולת, מהו 'תוך' ומהו 'בר'? והאם יש בכלל משהו שהוא 'בר'.
מפרשת השבוע אני לומדת דוקא שבגדים הם דבר חשוב, שאפילו הם סוג עמוק של 'תוך' ולא רק של 'בר'; הם מקיימים דיאלוג עם תפיסת המיניות שלנו – עם הערוה, הם מבטאים שאיפות חברתיות וכלכליות, הם מבטאים העדפות ואהבה. הם מבקשים 'לכפר', לכסות על פשע וגם במובן זה, במובן של משאלת הכיסוי והכפרה, ההתבוננות באופן בו אדם מתלבש היא התבוננות לעומק נשמתו. ייתכן שמה שפרשת השבוע מבקשת לומר הוא 'הסתכל בקנקן ולמד מה שיש בו'.

שבת שלום