שמות פרק ל, יא – פרק לד,לה

חטא העגל הוא האירוע המרכזי בפרשת השבוע והוא עומד בין ספור מתן תורה לבין סיפור ההתגלות של ה' אל משה בהר סיני וסיפור בניית המשכן המסופר קודם (בפרשיות תרומה ותצוה ) אך מתרחש אחר כך. המכנה המשותף לכל הספורים הללו הוא – המאבק על ההתגלות. האם האל יתגלה לבני האדם ? ואם כן – כיצד ? בקול וענן ותקיעת שופר כבמתן תורה ? האם כדמות הנראית מאחור, כבהתגלות למשה (פרק ל"ד) האם בקול היוצא מבין שני כרובי זהב היצוקים על גבי הארון במשכן ? או שמא כעגל זהב ? שאלה זו היא תיאולוגית ואקסיסטנציאלית כאחד. האם האדם יכול לקלוט את האינסופי – בחכמה, במוסר, ברגש, ואם כן – האם יכול לתת לו ביטוי מוגדר וסופי ? דרשה מופלאה המופיעה בהקדמת הזוהר מטפלת בסוגיית ההתגלות מהזווית של האל – היא מתארת את רצון האל להפוך ממסתתר למתגלה. בכך היא מוסיפה לפרשיות הללו את הספור מבחינת האל. דרך הדרשה אפשר להבין עמוק יותר את חטא העגל.

ר' אלעזר פתח (ישעיה מ') שאו (ד' ל' א) מרום עיניכם וראו מי ברא אלהבשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגלייא עבד ברישא נקודה חדא …ואקרי מ"י שירותא לבנינא, קיימא ולא קיימא, עמיק וסתים בשמא, לא אקרי אלא מ"י (בזמן שהסתום, סוד כל הסודות, רצה להתגלות, עשה תחילה נקודה אחת ונקראת מ"י, תחילת הבניין, קיימת ולא קיימת, עמוקה וסתומה, אינה נקראת אלא מי..) בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא (דא) ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה וסליק אל"ה בשמא, אתחברון אתוון אלין באלין ואשתלים בשמא אלהים.. (רצה להתגלות ולהיקרא בשם, והתלבש בלבוש יקר ומאיר וברא – אלה ונקרא אל"ה בשמו. התחברו האותיות אלו באלו ונשלם השם – אלהים ..) ואינון דחבו בעגלא על רזא דנא אמרו (שמות ל"ב) אלה אלהיך ישראל" (זוהר, הקדמה, דף ב,א) (ואלו שחטאו בעגל על סוד זה, אמרו – אלה אלהיך ישראל)

ר' אלעזר קורא את הפסוק כאילו הוא אומר – 'מי' ברא את 'אלה'. קריאה כזו היא דרך לומר : יש באלוהות שני ממדים, הממד העמוק 'שירותא לבנינא' – יסוד הבנין הוא זה המבוטא במלה ' מ י ' . עליו בנוי ממד נוסף המתואר במלה ' א ל ה '. 'מי' קדם ל'אלה' ואף ברא אותו כגילוי חיצוני יותר שלו. השילוב של שני הממדים הללו הוא מידת הנוכחות האלהית המבוטאת במונח – א ל ה י ם , שיש בו שילוב של שני השמות הקודמים. מבחינה מהותית, 'מי' הוא רוחני, אוורירי, חסרה לו המוצקות של עולם החומר עד כדי כך שאין לומר עליו שהוא יש, אין לאחוז בו בוודאות, אלא הוא 'קיימא ולא קיימא', קיים ואינו קיים באותו זמן. הדימוי שר' אלעזר מוצא כדי לתארו הוא – נקודה. הנקודה היא מצומצמת מאוד, מכונסת בתוך עצמה, לא-חדירה, מסתורית. ואכן מכנה ר' אלעזר את 'מי' – 'עמיק וסתים'. אולם בשלב מסוים העמוק והסתום רוצה לגלות עצמו, להיות נהיר, ברור, מדובר, וכך הוא יוצר מתוך עצמו את 'אלה' המתואר כלבוש יקר ומאיר, הדימוי ללבוש קולע ביותר, שכן הלבוש נראה לעין כל תוך כדי שהוא מסתיר את הגוף אך גם רומז עליו. עתה, משנוצר לבוש קיימת סכנה – הרואים יראו את הלבוש, את הממד החיצוני ויתעלמו מהפנים המהותי. ואכן זה מה שקרה בחטא העגל. עובדיו הכריזו 'אלה אלהיך ' רוצה לומר : ניתקו את ה'אלה' מה'מי' והסתפקו בו בלבד.

מפתיע לגלות עד כמה דרשה הנשמעת כה אזוטרית, מתאימה כל כך לפשט הפרשיות. האל רצה להתגלות תחילה בהר סיני ואחר כך בצוותו על בניית המשכן. העם הצטרף בהתלהבות לרצון האל להתגלות. מתוך נסיונו לעצב את ההתגלות נוצר העגל. מהו חטאם של עושי העגל ? בניית פסל. יציקת מסכה, תבנית מוגבלת חד משמעית לאלהים האינסופי שאין לו דמות נגלית, שהופיע רק כקול וכן כאש מתלקחת בתוך מעטה ענן. עובדי העגל בחרו ב'אלה' – מונח המבטא מחווה של הצבעה על עצם ברור , כינוי רומז קרוב, על פני ה'מי' – מונח שיש בו מסתורין, שאלה בלתי פתורה, תמיהה. אלהים מכיל מורכבות פרדוקסלית של שאלת נצח יחד עם התגלויות, מעמד הר סיני הוא סוג של הופעת ה'אלה' , המשכן הוא ודאי סוג של אלה- לבוש יקר ומאיר. אולם בהר סיני וכן במשכן נותר מסתורין לא מפוענח. קודש הקודשים ריק בסופו של דבר. הארון מכיל רק טקסט. לא כרובי הזהב שעל הארון מדברים אלא קול ה' מדבר מביניהם, העגל לעומת זאת מתיימר להכיל הכל. לתת תשובה למסתורין. לספק אל קיים תמיד, נוח לאחיזה ובעצם – שבוי בידי עובדיו שהן גם יוצריו. וככל שהאלוהות, מרכז הקיום והערכים מוצקה יותר, כך העדה המתקבצת סביבה פרועה יותר. שלש פעמים מופיע בפרשה השורש פ.ר.ק (פסוקים ב,ג,כד) ופעמיים השורש פ.ר.ע (פסוק כה) ללמדנו על ההתפרקות וההתפרעות המוסרית , על הריק הקיומי שנוצר סביב העגל, הקשר ברור – אם המרכז קיים בודאות הרי יכול כל אדם להרשות לעצמו להתפרק שהרי המרכז קיים גם בלעדיו. אם לעומת זאת, הנקודה המרכזית קיימת ואינה קיימת, הרי העדה נקראת לעמוד סביב, להתמקד ולהתרכז, ולבנות את הממד הציבורי, הפומבי, את ה'אלה' של ה'מי' יחד עימו ובהנחיתו – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן" (שמות כה, ח-ט)