'ויאמר ה' אל משה בֹּא אל פרעה…'
בחוג לספרות עברית באוניברסיטה – היה מיתוס, שקיימו פעם תחרות מהו שיר האהבה הקצר ביותר. האגדה ממשיכה ומספרת שהשיר הזוכה היה בא.

בא – שיר מקסים, עונה לכל ההגדרות לשירה – 'מעט המחזיק את המרובה…',
'מיטב המילים במיטב סדרן…', 'יצירה שמדחיסה את העולם…' ועוד.

יותר מזה אולי יש כאן שניים (ב) שהופכים לאחד (א).
התקרבות הדדית. משהו שמתכנס, לוקח פנימה – קצת כמו בשיר של כל השירים "אחזתיו ולא ארפנו, עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי"
כך גם לדוגמא בשיר הבא של טל ניצן

הכי פשוט בעולם –
הייתי מבקשת:
שתבוא.

מטבח

אותה קרן שמש
קשוחה עוקבת אחרי
מדירה לדירה תמיד
אחר הצהריים דרך
חלון המטבח עוקדת אותי
אל הכיור

עול חומה על עורפי
הדקות נקצצות על
קרש החיתוך ואתה
עוד לא פה

חסרונכם מעבש
כמו מים בחלל הראש

אילו ניתנו לי
שלש משאלות
הייתי מבקשת:
שתבוא.

זה שיר אהבה פשוט, פשוט שיר אהבה…

בֹּא?!? אל פרעה?!?

אהבה? אל הגדול שבאויבינו…?

הקושיה הזאת עולה בדברי הזוהר –

'לך אל פרעה' מבעי ליה (היה צריך לומר)!

בוא אנחנו יכולים באופן עקרוני לומר, באחד משני מצבים:

או שאנחנו רוצים ללכת יחד עם מישהו – כך מפרשים בחסידות את אמירתו של הקב"ה 'בוא איתי, אני לא יעזב אותך לבד, נלך יחד אל פרעה…'
אומרים גם בוא – כשהפונה כבר נמצא שם, כך מפרש ר' נחמן – שגם כאן, אפילו כאן אצל פרעה נמצא א-להים, וצדיק כמשה יכול וצריך לחפש גם שם.

ואולי מציעים כאן גישה אחרת – כל אחד מאיתנו צריך לגשת לפעמים אל הפרעה שלו, הצדדים הקשים, לפעמים בתוכו, לפעמים בעימות שהוא נמצא בו – עם חבר עם בן משפחה.
הכי קל לומר 'לך אל פרעה' לפעול במכות, עם איומים ומטה, לתקוף, לומר הוא רשע מרושע, אין בו כלום.
לפחות הפרשה הזאת, מציעה גם דרך אחרת 'בא אל פרעה' דבר איתו בשפה שלו. אולי נוכל לא רק לשבור אותו ואת רצונו, אלא לעזור גם לו להשתחרר, לצאת מעבדות לחרות יחד איתנו.
'בא אל פרעה…' ניסיון בתוך כל המכות, לנסות גם דרך אחרת.
בואי בשלום עטרת בעלה.. בואי כלה בואי כלה..

שבת שלום!