שמות פרק י', א' – פרק יג' טז' (כולל)

הפרשה פותחת בלשון המעוררת תמיהה כלפי האל : "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'." (שמות פרק י', א' – ב') ה' אומר 'כי אני הכבדתי את לבו' – באם אין בחירה חופשית – על מה ולמה מענישים ? האם ה' צריך להתעלל במצרים על מנת להוכיח את קיומו ? ובלשון המדרש (שמות רבה (שנאן) פרשה יג'):" "כי [אני] הכבדתי את לבו" (שמות י'). אמר ר' יוחנן: מכאן פתחון פה למינים לומר, לא היה ממנו שיעשה תשובה, שנאמר: "כי אני הכבדתי את לבו". (כלומר אין לצפות מפרעה לתיקון התנהגותו שהרי אין זה בידו !)

אמר ליה רשב"ל: יסתם פיהם של מינים ! אלא: "אם ללצים הוא יליץ" (משלי ג). הוא מתרה בו באדם פעם ראשונה ושנייה ושלישית, ואם אינו חוזר בו, הוא נועל את לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. ואף פרעה הרשע, כיון ששיגר הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר ליה הקב"ה: אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך – הריני מוסיף טומאה על טומאתך, הוי: "כי אני הכבדתי [את לבו"]. (נהוג לומר הבא ליטמא פותחים בידו, כלומר באם אדם רוצה לטעות עוזרים לו !)"

לדעת ריש לקיש לימוד סיפור יציאת מצרים אינו רק בתיאור העבר אלא בלימוד להווה, הסיפור אמור ללמד כל אדם שיש לו את אפשרות התיקון, התשובה, והתנהגותו תלויה בו.
בלשון דומה אומר הרמב"ם (שמונה פרקים לרמב"ם פרק ח') "אבל אומרו: (שמות יד', ד') "וחזקתי את לב פרעה", ואחר כן ענשו והמיתו – הנה יש בו מקום דיבור, ויושג ממנו עיקר גדול. והתבונן בדברי בזה העניין, ושים לבך אליהם, וערוך אותם אל דברי כל מי שדיבר בו, ובחר לך היותר טוב. והוא, שפרעה וסיעתו, אילו לא היה להם חטא זולת אשר לא שלחו את ישראל – היה העניין קשה בלי ספק, כי הוא כבר מנעם מלשלח, כמו שאמר: (שמות יד', י') "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו", ואחר כן דרש ממנו לשלחם, והוא מוכרח שלא ישלח, ואחר כן ענשו כאשר לא שילחם, והמיתו והמית סיעתו – היה זה עוול, וסותר לכל מה שהקדמנו.

הרי שאין העניין כן, אלא שפרעה וסיעתו מרו בבחירתם, מבלי כפיה ומבלי הכרח, ועשקו הגרים אשר היו ביניהם, ועשו להם עוול גמור, כמו שאמר וביאר: (שמות א', ט') "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל וכו' הבה נתחכמה לו". וזה המעשה היה מהם בבחירתם וברוע עצתם, ולא היה להם בזה הכרח. והיה עונש ה' להם על כך – למונעם מן התשובה, עד שיחול בהם מן העונש מה שחייב צדקו שהוא עונשם. ומניעתם מן התשובה היא שלא ישלחום. וכבר באר לו ה' זה, והודיעו שאילו רצה להוציאם בלבד – כבר היה מאבדו הוא וסיעתו והיו יוצאים, ואמנם רצה עם הוצאתם לעונשם על עושקם הקודם, כמו שאמר בתחלת הדבר: (בראשית טו', יד') "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי". ואי אפשר לעונשם אם שבו, ועל כן נמנעה מהם התשובה, והיו מחזיקים בהם. "
ראינו שהכבדת לב פרעה באה על מנת ללמד אותנו כיצד יש לנהוג, כיצד יש לשאוף להיאבק בהכבדת הלב ולהשתנות, עלינו להפעיל את חופש הבחירה ולא לטעון שלא הייתה לנו ברירה.

עיון בקריאת חכמי התלמוד את תיאור מעמד הר סיני מפתיעה : "(שמות יט) "ויתיצבו בתחתית ההר", אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם.
אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. (מכאן הודעה רבה כלפי התורה, אנוסים היינו ואין זה מבחירה חופשית)

אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר". (ב' שבת פח' ע"א)
קריאה זו מראה שתיאור יציאת מצרים (שמות פרק ו', ו' – ט') לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ…" אף הוא לא היה בבחירה חופשית כי אם בכפיה ! ובלשון הגמרא, אכן כך יכולים, צריכים, המאמינים לומר, ההתחייבות במעמד הר סיני הייתה בכפיה ומכאן שאין להענישנו באם לא קיימנו את התורה.

מסתבר שלדעת חכמי התלמוד לא רק פרעה פעל 'ללא בחירה', אף ישראל פעלו בכפיה, 'ללא בחירה', האומנם ? האין זה אלא תירוץ ?
דומה ששאלה זו (האם קיום המצוות נעשות מבחירה או בכפיה) מצויה בסוף הפרשה בפי הבנים של יוצאי מצרים בדרך עקיפה בשאלות הנשאלות, 'מה זאת ?' או 'מה העבודה הזאת לכם ?' ואלו שאלותיהם:

וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה… וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם… וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ… וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". (שמות פרק יג', ה', ח'- ט', יא' – יד')
וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ: (שמות פרק יב', כה' – כז')

מעניין לראות שהשאלה אינה בזמן יציאת מצרים אלא רק כאשר הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה, מגיעים אל הארץ ואז, מתעוררות השאלות.
התשובה מכילה 'כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים', האם הכוונה בחוזק כנגד המצרים או שהכוונה בחוזק נגדנו, לא רצינו לצאת, העדפנו להישאר במצרים ובחוזק הוציאו אותנו, כלומר בכפיה, ללא בחירה חופשית ?!

האם יש להודות על כך או שמא עלינו לבוא בטענות ?
לכן נראה שיש לראות ביציאה ממצרים לא רק יציאה היסטורית – 'היה היָה עם שיצא ממצרים' אלא כלשון ההגדה בפסח 'בכל דור ודור חייב אדם לראות (או נוסח אחר 'להראות') את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים', האם את/ה מוכנים ליציאה מהמייצרים שבך, או האם אתה האדם יוצא מה'מצרים' שבך ?

האם אתה חלק מהעם, כי במקרה נולדת בו או האם את/ה בוחר/ת להיות חלק מהעם. באם בחרת להיות חלק מ… מה זה אומר וכיצד זה בא לידי ביטוי ?
כלומר בבסיס סיפור יציאת מצרים ישנה כפיה הן לפרעה מלך מצרים והן לבני ישראל, אך לדורות כל קורא אמור להתמודד עם שאלה זו ולהצהיר, אני פועל בכפיה, או, אני בוחר להיות בן ישראל ולפעול בהתאם.

לכאורה ישנו מתכון ברור לשאלה 'מה העבודה הזאת לכם', ואכן נשאל הרב זלמן שכטר (מהרבנים המתקדמים בארה"ב) האם אין גבול לשינויים שאתה מוכן להכניס לסדר עבודתך כיהודי דתי, האין גבול לשינויים בסידור תפילתך ?
השיב הרב בצטטו את דברי משה לפרעה (בסוף הפרשה): "וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ: וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח לַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה". (שמות י', כד' – כו') גם משה אומר שאינו יודע מהי העבודה עד שלא יגיע להתמודדות, כלומר המטרה אינה השינוי, המטרה היא עבודת האל ובאם צריך לשנות נשנה.

נחזור ונעיין בדברי הגמ' שתיארה את מעמד הר סיני בכפיה ונשאל, מה מביא את המדרש לומר שמעמד הר סיני היה בכפיה ומכאן התירוץ לכל אדם לומר 'אנוס אני' ? וכן מה מוסיפה הגמרא באומרה שרק בתקופה הפרסית בימי אסתר ומרדכי קבלו את התורה, כלומר שלאורך כל תקופת בית ראשון קיום התורה היה בכפיה ?
אסתר מלמדת שיש לקבוע או לכתוב לדורות את סיפור המגילה, דומה שהמיוחד במגילה הוא קבלת אחריות ועשיית מעשה, כלומר לא הסיפור כסיפור אלא הסיפור כמורה דרך להתנהגות רצויה. אסתר יכולה הייתה להישאר בארמון המלך ולחכות ש'רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר', אך היא החליטה להיענות לבקשת מרדכי ולסכן את נפשה. כך יש לנהוג וכך יש להבין את 'קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם', מעמד הר סיני מרצון פירושו 'קבלת הברית מחייבת מעורבות אישית', מודל אסתר הוא קבלת התחייבות על גבול ההקרבה האישית, לא להסתפק בלימוד העבר אלא לעסוק בתרגום סיפור העבר למעשה בהווה.

גדול לימוד המביא לידי מעשה !
דומה שהסבר פשוט מלווה את תולדות עמינו, נבחרנו וזה גורלנו אך הסבר התלמוד לכך שהתיאור במקרא היה בכפיה אמור לשחרר אותנו מתירוץ פשוט ואמור לחייב אותנו לנקוט עמדה כאסתר ומציב בפנינו את המקום לומר 'אני בוחר/ת ! הכפייה הייתה אולי בעבר, כיום אני רוצה לשנות ולהשתנות !

בפרשתנו נמצא שני מקורות להנחת תפילין "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם". (שמות יג', טז' ובנוסח דומה יג', ט') האם קשירת היד ברצועות עור יכולות להביא לידי מחשבות חירות וליציאה מהמייצרים שלך ?
שאלה !

תרגיל למעשה !