ספר שמות: פרק י"ג, פסוק י"ז – פרק י"ז, פסוק ט"ז

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן ינָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות י"ג,י"ז)

העם המשועבד – עז היה רצונו להשתחרר. אך כשנפגש הרצון במכשולים ובקשיים, טבעו שהוא מתפוגג נחלש 'ניחם'. לעיתים הדרך להתמודד עם הרצון הרופס היא חיזוקו, ולעיתים – כבמקרה זה – על ידי יצירת תנאי אין ברירה. הנחת העבודה היא שה'הינחמות', שינוי הרצון, הם ערכים שליליים. בשפה הדתית, מקור הערכים הוא דמותו של א-לוהים המצטיירת כמי שרצונו איתן ובלתי משתנה:
"וְגַם נֵצַח ישְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא ינָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם"(שמואל א' ט"ו, כ"ט)

"נִשְׁבַּע ה' וְלֹא ינָּחֵם…"(תהילים ק"י, ד')

אך א-לוהים יודע גם 'להינחם', לשנות את רצונו:

"וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּו"ֹ(בראשית ו', ו').

"וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (שמות ל"ב, י"ד).

הפולמוס על ערך ההתנחמות, שינוי הרצון, הוא הליבה של ספר יונה. השליחות המכוננת את הספר היא:

"קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי" (יונה א', ב').

לאחר המיאון של יונה והיבלעותו במעי הדג, הוא מציית כמי שכפאו שד:

"וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" (יונה ג', ד'). אנשי נינווה נענו לקריאה, ובתגובה:

"וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה"(יונה ג', י').

רק בסוף הספר מעיז יונה להביע את מחאתו:

"וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ. וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפּים וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה. וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי".

האימה מפני השינוי והגמישות הובילה פרשנים במשך הדורות למזער ולבטל את מימד השינוי ברצון א-לוהים. אך אולי יש צורך להשתחרר מאימה זו, הן בפרשנות הכתובים ביחס לא-לוהים, והן בהשתקפות הרצון האנושי. רצון האדם הוא כלי הפעולה המרכזי שלו. אומנות הפעולה היא היכולת לדעת מתי הנכון הוא לאמצו ולחזקו, ומתי הנכון להגמישו – להינחם – ולשנות כיוון ויעד.