ספר שמות: פרק י"ח, פסוק א' – פרק כ', פסוק כ"ג
א-לוהים מתגלה לעמו בהר סיני, מכונן את הברית בינו לבינם. ההתגלות מלווה תמיד במתח בין הרצון לראות ובין אי היכולת לראות.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יבְעַר הַסְּנֶה… וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹ-הִים…" (שמות ג', פסוק ג' ופסוק ז').

"וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ… וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא ירְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות ל"ג, י"ח –כ').

המתח תורגם לחוק:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי ישְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַים דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ…" (שמות כ', י"ט-כ"א)

מאחר שא-לוהים דיבר מן השמים, כלומר – לא נראתה תמונתו, אסור לעשות צלם ותמונה שלו. על האדם לבנות מזבח אדמה, להישאר בגבולות העולם ולא להתיימר לראות את הא-ל. וביתר חריפות והרחבה בספר דברים:

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה. תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָים. תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּים מִתַּחַת לָאָרֶץ. וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַים וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָים" (דברים ד',ט"ו-י"ט).

ב'מבט' ראשון נראה שהמגבלה מפחיתה. במקום לראות הכל, לא רואים או רואים חלק. אך 'מבט' שני מלמד כי הגבול מפחית פן אחד, אך מעצים את משנהו:

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. (שמות כ', ט"ו)

דווקא מי שלא רואה מראה – רואה קול. מי שרואה מראה – ללא גבול ומגבלה – לא רואה קול.

בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים. פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד. וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי. יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע (איוב, ד', י"ג)

דווקא מפני שלא הצלחתי להכיר את מראהו, אשמע לא רק את הקול אלא גם את הדממה. התרבות שלנו סוברת שיותר הוא יותר ואת הגבול יש לפרוץ. קולות סיני מורים שפחות הוא יותר, הגבול פותח פתח למרחבים אחרים, לאופקים חדשים.