שמות א,א – שמות ו,א

פרשת שמות היא סיפור של תמורות ושינויים. תהליכים אלה מתחוללים בכמה זירות. העיקרית בהן היא היאור. פרעה הזקן, פרעה של יוסף, חלם שהיאור מחולל לא רק את השפע של מצרים אלא גם את פורענותה. פרעה הצעיר, אשר לא ידע את יוסף, הופך את היאור, מקור החיים :מים , דגה, אדמה פוריה , לבית קברות ענק. תמורה קשה זו מקבלת ביטוי מוחשי כאשר מבטיח ה' – "וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמּים אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת:"

לגבי משה היה היאור למקום לידתו השניה, והתיבה הצפה על מימיו הייתה לו לרחם. זירה שניה היא חדרי הלידה של בני ישראל – האבניים. המיילדות אמורות היו להפוך אף אותם לבית קברות אך הן סרבו וכך אפשרו להם להמשיך להעמיד את הדור הבא של עם ישראל. לידה זו מועמדת בפרשה אל מול היעלמות הדור הקודם – "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא: וּבְנֵי ישְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד"רצף של ארבעה פעלים נבנה כדי לתאר ריבוי יוצא מגדר הרגיל ולהעמידו אל מול מות הדור הקודם. הזירה השלישית היא 'הר האלהים חורב'. מתוך להבות האש שמע משה את הצו להוציא את בני ישראל ממצרים לכנען, מעבדות לחרות. שם קיבל משה את שלושת האותות שכולם מבשרי תמורה : המטה ההופך לנחש ושב להיות מטה ; היד המצטרעת ושבה לאיתנה ; המים ההופכים לדם. ושם קיבל משה את שמותיו המשתנים של הקב"ה. אני רוצה לעמוד על משמעות ארועי הר חורב.

"וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:" המראה הראשון שרואה משה הוא של אי-השתנות דווקא. כל חומר משתנה במגעו עם האש. האש מתמירה חומרים לאנרגיה, מוצקים – לגז. אבל לא היה ביכולתה לעשות כך לסנה. מדוע מראה אודות אי-השתנות מהווה פתיח לפרשה שכולה שינויים ? אולי כאן בא לידי ביטוי היסוד הקבוע באירועים. יסוד זה הוא הבטחתו של ה' "ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" תחת כנפיה של ערבות רחבה זו של ה' לגורלם של ישראל מתחולל הכל : ההבטחה להוציא את ישראל מעבדות לחרות וממצרים לכנען ; השינוי במשה שניטל עליו להפוך למנהיג ; וגולת הכותרת, השינוי באלהים עצמו הנרמז על ידי השינוי בשמותיו. כאשר שואל משה – "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם:" הוא נענה בשלוש תשובות שונות. הראשונה – "אהיה אשר אהיה" לאמור – אין זה חשוב מי הייתי, מה שרלוונטי הוא נכונותי להיות שם בשבילכם. השניה – "אהיה", הנכונות להיות התמצקה, התגבשה והפועל שהוא פועל ההוויה (שורשו – ה.י.ה) הופך לשם. השלישית – "י.ה.ו.ה אלהי אבותיכם … זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור" כאן מודגשים היסודות הקבועים, ה' הוא מי שהבטיח לאבות להוציא את בניהם ממצרים, אולם הרי אי אפשר לשכוח את השמות הראשונים בהם כינה ה' את עצמו שכל כולם שורש ה.י.ה בבניין עתיד, ללא קשר לעבר. מה שמאפשר להכיל את כל שלושת השמות הוא השם המפורש – י.ה.ו.ה זהו שם שצורתו – פועל בעתיד, תוכנו תהליכי – מעבר לעתיד, וההבטחה שבו היא – הוא מהווה הכל, הוא המקום-ברוך-הוא, המיכל בו יתבצע תהליך השינוי.ובכך מאפשר את התנועה קדימה. אולם משה אינו מסתפק במלים המבטיחות שינוי- "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא ישְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיך ָה':"

"והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך י.ה.ו.ה" בנוסף למשמעות הפשוטה של הדברים אומר משה – העם לא מוכן לשינוי הגדול הזה. הכוח המהווה ומחולל השינויים לא נגלה לו. בתודעתו כפוף העם לכוחות הרצף האוחזים בו. זוהי הרי משמעותה של העבדות – כניעה לכוח חיצון במקום חיים מתוך חירות. כתגובה לחשש זה מצייד אותו ה' בשלשת האותות . בכך הוא אומר לו, ולהם : הכל משתנה. כל תנאי קיים כדי להיות מופר, ובכל זאת אין זה כאוס שהרי הכל חוזר למקורו הראשון – היד שבה כבשרו, הנחש חוזר להיות מטה. והמים לו יוחזרו ליאור ישובו למראם הראשון. רמז יש כאן לישראל – יחולו שינויים רבים שאינם אלא תחנות בדרך הידועה כבר. "ידוע תדע כי גר יהי זרעך בארץ לא להם… ודור רביעי ישובו הנה" מסתבר עתה כי השינויים הגדולים שחזו ושחוו הדמויות הפעילות – יעקב, יוסף, פרעה, לא היו אלא קטעים בתוכניתו של אלהים – מחולל הכל, מיילד העתיד.

אופי זה של הפרשה גורם שנשים תהיינה גיבורות ראשיות בה. נשים הן המתעברות ויולדות, הן הנמצאות במחזור. הן חיות את התמורה. אופי זה גם גורם ששני הספורים בהם היא פותחת – המילדות ולידת משדה הם סיפורי הולדה, והם משקפים בכך את עם ישראל העושה את צעדיו הראשונים כעם נפרד. דבר אחד מתברר עם תום הפרשה – בני ישראל חייבים לצאת ממתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום' , לצאת מהמיצר של מצרים דרך ים צר אל הר האלהים בחורב כדי להשתנות שם.