תסמונת 'פסוקו של יום'
במאמר קצר שעסק בתפקידו של החינוך היהודי, הסביר פרופ' מיכאל רוזנק את עמידותה הטלויזיונית המפתיעה של התכנית: 'פסוקו של יום': "מדי יום, לפני מהדורת חדשות הלילה בטלויזיה הישראלית מקרינים תכנית קצרה בשם "פסוקו של יום". בתכנית זו מובאים פסוקים נבחרים… האמורים "לעורר השראה". ואכן, הקטעים הללו עוסקים בדרך-כלל בנושאים כגון: שלום בין אדם לחברו ובין האומות, האחדות המסומלת ב"ארבעת המינים", חזון קיבוץ גלויות והגאולה, ערכן הנעלה של צדקה והכנסת אורחים וכיוצ"ב. … אלו הן מימרות שונות מתוך המסורת היהודית ו"מטעמה", אשר כמעט שאי אפשר לערער עליהן. … אך קטעים אלה, עם כל שהם "יפים ומעוררים יראת-כבוד" , הם גם חסרי משמעות למדי. … עורכי התכנית, שלא כל המחנכים, פטורים מן הצורך לשאול איזה ערך יש למסר, שהוא כל כך כללי, עד שאין לו כמעט שום משמעות ספציפית." (בתוך התכנית: ערכי יהדות, מרכז מלטון)

עשרת הדברות
במרכזה של פרשת יתרו נמצאת הקריאה החגיגית של מעמד הר סיני ועשרת הדברות. עשרת הדברות נמצאות בסכנת הכלליות וחוסר המשמעות עליה כתב פרופ' רוזנק. אלו אמירות כלליות שקשה לחלוק עליהן, אך מצד שני אין להן תוכן קונקרטי – קשה לדעת מה בדיוק הן דורשות מהאדם ומה הן מתירות לו. רעיון מתחיל להיות מעניין, כלומר משמעותי, ברגע שהוא תובע התייחסות ערכית. ברגע שהוא דורש מהאדם לקחת אחריות. הרגע הזה מתרחש כאשר נוצר קונפליטקט בין שני ערכים חשובים. מצוות שמירת השבת, למשל, לא יכולה לעורר התנגדות, כיוון שניסוחה בעשרת הדיברות גלמי מדי. מתי שבת תעורר מחשבה ותחייב נקיטת עמדה וקבלת אחריות? כאשר היא תעמוד בקונפליקט עם הצורך להתפרנס, לבלות עם המשפחה או לבקר את ההורים המבוגרים שגרים רחוק. עשרת הדברות עם כל חגיגיותן (ואולי בגללה) עדיין לא הבשילו לכלל מצוות מעניינות.

להתעניין בכיבוד הורים
השבת, שבת פרשת יתרו, נקיים בקולות ברוב עם (במעמד של כמעט 400 אישה ואיש) סמינר בוגרים. במוקד הסמינר תחנות בחיי האדם. עיון קצר ברשימת השיעורים מעיד כי רבים מהם מוקדשים ליחסי הורים וילדים. לכך מוקדשת המצוות בעשרת הדיברות.
הדיבר המתחייס לכיבוד הורים, כיתר חבריו ברשימה המכובדת של עשרת הדברות, לא מאתגר מחשבתית כפי שהוא מנוסח בעשרת הדברות (שמות פרק כ יא): "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". מי לא יגיד כן לחיוב הזה? מצד שני, האם למישהו יש מושג מה המשמעות שלו? באופן עקרוני בני אדם רבים יכולים להסכים שזה יפה ונכון לכבד את ההורים. באופן מעשי – זה מורכב.

המעבר מרשימת הכותרות הדתית אל החיים
במקרא ובתלמוד נמצא הלכות ואגדות רבות המאתגרות את מצוות כיבוד הורים. רבים מגיבורי התרבות שלנו בחרו, בעת קונפליטקט, להקריב את מצוות כיבוד הורים לטובת הערך המתחרה: יעקב נענה לאמא ורימה את אבא, ראובן ש"חילל את יצועי אביו", רחל שגנבה את התרפים ושיקרה לאביה, אשתו של רבי עקיבא שמרדה באביה ונדדה אחר אהובה רועה הצאן שהחל ללמוד תורה, רבי אליעזר בן הורקנוס שמרד באביו העשיר וברח מהבית על מנת ללמוד תורה, אברהם אבינו שעל פי האגדה שבר את הפסלים של אביו והחל את המסע המונותאיסטי, בת פרעה שהפכה לגיבורה כיוון שמרדה באביה והצילה את משה, והרשימה עוד ארוכה.
מצוות כיבוד הורים, כיתר אחיותה בעשרת הדברות, מתחילה לחיות חיים אמיתיים רק כשהיא יוצאת מלוחות האבן ומטיילת בעולם החיים. היא מתחילה להיות אמיתית רק כשהיא מתנגשת עם רצונות וערכים אחרים: עם הרצון לביטוי אישי, עם אידאלוגיה השונה מהאידאולוגיה של ההורים, עם האפשרות העצובה שההורים טועים, ועם האפשרות העוד יותר עצובה שהורים לפעמים עושים דברים רעים.
מצוות 'כיבוד הורים' הופכת להיות מצווה חשובה רק כשיש לידה מילים ההופכות אותה ליחסית: 'כבד את אביך ואת אמך לפעמים, הרבה פעמים, באחריות ותוך הפעלת שיקול דעת' זו מתחילה להיות מצווה מעניינת.

חז"ל ממקמים את כיבוד הורים במציאות מורכבת
חכמי התלמוד ייצרו מהפכה במבנה בחברתי. הם העלו את מעמדו של הלמדן על חשבון מעמדות חברתיים אחרים (כהונה ומעמד כלכלי) מהפכה, בהגדרה, היא מרידה במסורת בתקווה להציע עתיד טוב יותר. מהפכה דורשת מהפכנים ומהפכנים הם אנשים שמורדים בהורים ובמורשת שלהם. חז"ל היו חייבים לחנך למרד בהורים על מנת לייצר את המהפכה שלהם. הנה אחד התוצרים ההלכתיים של המהפכה החז"לית (מסכת בבא מציעא פרק ב משנה יא)
אבדתו ואבדת אביו – אבדתו קודמת. אבדתו ואבדת רבו – שלו קודמת. אבדת אביו ואבדת רבו – של רבו קודמת שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא, ואם אביו חכם של אביו קודמת. היה אביו ורבו נושאין משאוי [משא] – מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו, היה אביו ורבו בבית השבי – פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו, ואם היה אביו חכם פודה את אביו ואחר כך פודה את רבו:
אל פי המשנה שלפנינו אדם צריך להעדיף את רבו על פני אביו בכל אחד משלשת תחומי החיים המוזכרים: השבת אבדה, עזרה בנשיאת משא ופדיון שבויים. יוצרי משנה זו הבינו שהם צריכים לתת עדיפות ברורה לנושאי דגל המהפכה על פני ההורים הביולוגיים. ומצוות כיבוד הורים – כן, היא עוד חוליה במערכת שלמה ומורכבת של שיקולים.
אני לא בטוחה שאני אוהבת את המשנה שלפנינו, אני גם לא בטוחה שלא. אני בטוחה שאני אוהבת את העובדה שהיא מציגה תמונה מורכבת של המציאות. אני אוהבת את העובדה שהמשנה הזו מחייבת אותי לחשוב ולקבל החלטות, שהיא מעוררת את בלוטות החשיבה המוסרית שלי.

אז מה אני מאחלת לנו
שנעסוק בשבת בוגרים, ובחיים בכלל, בשאלות בוגרות. שנפגוש בתסכול ובאתגר של מערכות יחסים ומצבי חיים משתנים. ושנסיים את הסמינר יותר מבולבלים ממה שהיינו כשהתחלנו אותו.

ובעיקר – שבת שלום