ספר שמות: פרק ו', פסוק ב' – פרק ט', פסוק ל"ה

"ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך; אתה תדבר את כל אשר אצווך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו; ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים; ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים; וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם" (שמות ז,א-ה)

פרשת וארא היא הפרשה של מכות מצרים. שבע מתוכן ניתנו כאן, והן הנושא היחיד כמעט של הפרשה. מדוע ניתנו המכות ? לכאורה באו המכות כדי לאלץ את פרעה לשלח את ישראל. ואולם לשם כך די היה בחלק מהן, פרעה כבר היה נשבר (ואכן, לאחר המכה הרביעית נכנס פרעה למשא ומתן עם משה). אך ה' הקשה את לבו , מנע ממנו לחזור בו, וכך ניתנה האפשרות להוסיף ולהכותו. לשם מה ? כדי שהמצרים ייווכחו בעליונותו של ה' על אלוהיהם. באשר לבעיה המוסרית הכרוכה בהפיכת פרעה לרע עוד יותר ואז הענשתו, אמרו המפרשים כי יש כאן צדק ארוך טווח. פרעה הוא רשע גמור ואין זה צודק שבזכות רגע של וויתור תחת לחץ המכות ימלט מעונשו הראוי. ואם כך שלש מטרות למכות – הן אמצעי לחץ להוצאת ישראל, הוכחה לעליונות ה' על אלהי מצרים וגמול לרשע.

ניתן להעלות הסבר נוסף למכות. הסבר זה בנוי על תפיסה המופיעה במקרא בכמה מקומות ולפיה רשע אנושי כבד מחלחל אל סביבתו, מזהם את המרחב הדומם והחי ופוגע בו. כך נאמר בפרשת קין –

"ויאמר ה' אל קין…ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך נע ונד תהיה בארץ" (בראשית ד,יא)

האדמה נאלצה להיות שותפה לחטא; היא כיסתה את דם ההרוג, על כן היא מקוללת ואין היא נענית לקין כבעבר. כהמשך לתפיסה זו נאמר בפרשת הרוצח – "ולא תחניפו (=תטמאו) את הארץ אשר אתם בהכי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו" (במדבר לה,לג)

בדרך זו ניתן גם להבין מחדש את פרשת המבול. העולם הוצף במים לא רק כדי לפגוע בבני אדם שחטאו. יש כאן החזרת העולם לתוהו ובוהו הקדמוני, לפני היום השלישי לבריאה בו הופרדו ים ויבשה ואף לפני השני בו הופרדו מים עליונים ותחתונים שהרי במבול "נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים מפתחו" (בראשית ז,יא). וכך נאמר בנבואת אחרית הימים של ישעיהו –

"פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ והיה הנס מקול הפחד יפול אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח; כי ארובות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ; רועה התרועעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ; נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום" (ישעיהו כד,יז-כ)

לאמור – פרשת וארא מתארת את גורלה של מצרים כבדת העוון המטה ומתפוררת תחת כובד פשעה.

לפי הסבר זה ניתן להבין אף את המשמעות הקונקרטית של המכות: מי היאור כיסו את ילדי ישראל שהושלכו לתוכו, אך עתה הדם צף על פני המים; וכמו בסרט אימים היאור מקיא מתוכו צפרדעים – יצורים מעוותי צורה, כאילו התהליך בו הושלכו בני אדם ליאור וטבעו בו מוקרן בהילוך חוזר. בדרך דומה, כל האלמנטים שהשתתפו, בדרך זו או אחרת בשעבוד, לוקים – עפר הארץ עליה הועבדו בני ישראל (כינים), פיח הכבשנים שהיוו חלק מתהליך יצור הלבנים (שחין), השמים שתחתיהם התרחש הפשע (ארבה, ברד, חושך), הבהמות שהן אמצעי היצור של החברה (דבר) והחיות שסביבה(ערוב) וכמובן בני אדם עצמם (בכורות). כבר עמדו על החלוקה של המכות לשלש קבוצות: בתשתית (דם וצפרדע נוצרות כשמשה מכה במטה את היאור, הכינים – כשמכה את העפר); במרחב (ערוב ודבר הן מכות לבהמות, שחין לאדם); בשמים (ברד וארבה באים מהשמים, וכמובן חושך). הוי אומר – הארץ הוכתה בכל ממדיה.

תהליך כה טוטלי הוא גם תהליך מתקן ומרפא. בסופו של דבר,כך מתנבא ישעיהו הנביא –
"ונודע ה' למצרים וידעו מצרים את ה' ביום ההוא ועבדו זבח ומנחה ונדרו נדר לה' ושלמו; ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא ושבו עד ה' ונעתר להם ורפאם; ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ; אשר ברכו ה' לאמור ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל" (ישעיהו יט,כא-כה).