א וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. ב, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת–יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. ג אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. ד אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת–הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ. ה וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.

מאיגרא רמה לבירה עמיקתא,
ממעמד אחד למעמד כל כך אחר, מראש ההר לדקדוקי עניות, מקולות וברקים וענן כבד על ההר אל עולם של משפטים ודינים. – ובתוכן הדברים: מנאום מרגש של I have a dream של מסר חירות לעולם אחר, עולם שבו אין אדם שמשעבד אדם אחר של חופש וחרות.. – מכל זה ל- 'כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי..'?
וכאן שואל הבן, בשביל זה יצאנו?
מהיות עבדים – להיות סוחרים..? זה הדבר הראשון שיש לומר לנו עם היציאה לחירות..?
נכון רק שש שנים יעבוד, ונכון שיצא בשביעית חינם.. ונכון שאנחנו יודעים שאלף שנה אחרינו כבר יקבעו חכמים כל כך הרבה כללים לזכותו, שכרית אחת שיש בבית תשמש רק אותו, ושינוח ויאכל וישתה, עד שיאמרו שכל הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו..
ובכל זאת..
הרגשה ש-400 שנות עבדות, היו אמורים לספק סחורה אחרת..
ויודעת התורה לספר לנו, שאין דעתה נוחה מהעניין – והגישו אדוניו אל הא-להים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע, ועבדו לעולם..למה?
ומספר לנו רש"י בשם המדרש את פשר הטקס – אוזן זו ששמעה על הר סיני לא תגנוב – והלך וגנב..אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים,והלך וקנה אדון לעצמו – ירצע..
ובכל זאת..
מביטים בראי, וקשה לחשוב שזה אנחנו..
ומסתבר, שזה תמיד אנחנו – רק צריך לדעת איך לקרוא..

1זה תמיד עליך..
…" בדרך היינו צריכים לנחש מה השיר של כל בית. אמא שלי האמינה שלבתים יש שירים, רצוי של חוה אלברשטיין, ולבתים הוורודים ברחוב הל"ה וברחובות של קטמון הישנה היו השירים הכי יפים. לפעמים, מהבתים שבהם גרו משפחות פחות אמידות היו עולים ניגונים של שבת ואז הייתה אמא מכריחה אותנו לעצור ולהקשיב עד הסוף "כי בני תרבות לא עוזבים שיר באמצע". היינו מקשיבים ומעמידים פנים שאנחנו לא רואים שהיא בוכה.
אף פעם לא שאלנו אותה למה שירים עבריים גורמים לה לבכות, משני טעמים: ראשית , היו מעט דברים שלא גרמו לה לבכות. פרקי חזנות, רומנים בכריכה רכה ובאותיות זעירות באנגלית ובצרפתית, סרטים של ליז טיילור – כל אלה נגמרו בדמעות השכם והערב. כך ששנית, שירים עבריים היו בהחלט סיבה טובה להתייפח, מה גם שאמא שלי לימדה אותנו את הכלל הכי חשוב באמנות, זה שמלווה אותי עד היום: "כשזה טוב באמת, זה תמיד עליך".
הכלל הזה גרם לי לבכות ערב אחד, כשהייתי חולה וקודח ואמא שלי ניסתה לשיר לי שיר ערש – 'פזמון ליקינתון' של לאה גולדברג :
זה כמובן לא הלך, כי כמו שאמא שלי תמיד אמרה בטון מריר: "תראה את הסניור דילמונדו , כמה הוא יכול להיות אגואיסט. הדבר שאני הכי אוהבת בעולם זה שירים והוא נתן לי קול שלא יכול להחזיק אפילו טון אחד".
אבל באותו ערב לא היה לי פנאי לכעוס על סניור דילמונדו. היה לי חום, הייתי אומלל, כאב לי הגרון וחוץ מזה, הרגשתי די מרומה:
"זה בכלל לא נכון מה שאמרת", מחיתי באוזני אמא שלי בטון צרוד.
"למה ?" השתוממה אמא שלי , "אני באמת זייפנית איומה".
"לא זה. בעניין השירים שהם תמיד עלי. השיר פזמון ליקינתון הוא בכלל לא עלי".
"למה ?"
"כי לילד בשיר יש גן ולי אין, ויש לו יקינתון ולי אין, והוא יודע לשיר פזמונים לפרחים ואני לא". עכשיו כבר הייתי קרוב לדמעות.
"אבל גילי", ליטפה אמא שלי את ראשי, "אתה לא הבנת משהו. זה כן עליך. זה תמיד עליך. כל השירים בעולם נכתבו עליך, מלאך קטן. וגם האחד הזה: אתה פשוט לא הילד. אתה היקינטון".
[מתוך סוכריות מהשמיים מאת גיל חובב ]

לילה לילה מסתכלת הלבנה
בפרחים אשר הנצו בגינה,
בפרחי היקינטון בגננו הקטון
לילה לילה מסתכלת הלבנה.

ואומרת הלבנה לעננים
תנו טיפה ועוד טיפונת לגנים
שיפרח היקינטון בגננו הקטון
כך אומרת הלבנה לעננים.

בא הגשם וצלצל בחלוני
שר ניגון עליז לפרח בגני
וענה היקינטון בשמחה ובששון
למטר אשר טפטף בחלוני.

ומחר נצא כולנו אל הגן
ונראה שם את הפרח הלבן,
ולכבוד היקינטון, בני ישיר את הפזמון
ושמחה גדולה מאוד תהיה בגן.

אתה פשוט לא הילד אתה היקינטון..
ופתאום מתחוור אט-אט שזה באמת עלינו..
ומסתכל עלינו הקב"ה ואומר בחיוך – "זה תמיד עליכם , כל הסיפורים בעולם נכתבו עליכם..
אתם פשוט לא האדונים בסיפור הזה, אתם העבדים..
יצאתם ממצרים וקשה לכם, קשה לכם – כי הייתם שם המון שנים.
קשה כי העבדות נהייתה לכם טבע שני – כי בזמן העבדות כמו כל עבד, היה לכם לפחות איזשהוא עוגן של ביטחון, ידעתם בדיוק מה יהיה מחר בבוקר, לא שיהיה טוב, אבל לפחות לא יפתיע..
קניתם לכם שמה 'אישה'. קביעות כלשהי, וקביעות זאת נשאה פירות, ילדה לכם בנים ובנות – ועכשיו ברגע האמת, רציתם להישאר..
הגיש אתכם הקב"ה אל המזוזה ואל המשקוף – ביקש שתעמדו רגע בין הפנים והחוץ, ולחש באזניכם: 'כי לי בני ישראל עבדים.. עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.. להיות לכם לא-להים..לא ימכרו ממכרת עבד..'

ומוסיף בחיוך ואומר, אתם רואים? זה כן עליכם !
ויום אחד, אם זה יקרה ויהיה מישהו, שלא יבין שתפקידו בעולם להיות בן חורין, שמשועבד לכם, לאחרים, למה שחייבים להגיד, לדעות שהחברה מצפה שישמיע, לעצמו, לעברו, עתידו למה שאומרים..
תחזיקו לו ביד, קחו אותו אל הדלת – תפתחו אותה לרווחה, הניחו לו שינשום מלוא ראותיו אוויר פסגות..תתקרבו ותלחשו לו באוזן שוב ושוב – לא ימכרו ממכרת עבד..

___________________________________________

1 תודה לידידתי תמר ערמוני שהאירה את עיני בקטע מקסים זה.