"וזהו ותשב בפתח עינים, באותה שהכל מסתכלים בה להקב"ה"(מגיד דבריו ליעקב סי' נ"ה)
בין התבצרות (בצורת),יובש (חורבן, חרבה) ופילוג (מפלגות),
לבין זיווג, גשמים ופלגי מים…
בין חנוכה לבין דעתי האישית…
מדרש לעידוד ההתיישבות..
להקמת "ישוב הדעת".

כל הלומד את משניות מסכת תענית, מתחילתה לסופה, שם לב למעבר שמסכת זו עושה בין הפרקים הראשונים לפרק האחרון. המסכת פותחת בדיון כיצד ציבור מגיב בשעת צרה כאשר השמים נאטמו, וגשם אין. כיצד מגיבים בשעה שהתחושה היא "כבני אדם הנזופין לפני המקום" ובעברית מודרנית שהכל לא הולך. שיש תחושה שאין ברכה. אחר כך הדיון ממשיך בתגובת הציבור לצרות אחרות כגון דבר, שדפון, מלחמה ועוד. אבל אז המסכת עושה תפנית ודנה בדיני המעמדות, ונזכרת בנוסטלגיה, בזמן שבית המקדש היה קיים, כאשר בכל עיר לפי סבב בין כל ערי ישראל, היו אנשים שהיוו ייצוג של כל עם ישראל, בבחינת שליחי ציבור, המייצגים את העם בשעת הקרבת קורבנות ציבור כי "האיך קורבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו?" ואז המסכת מסיימת בתיאור אח..אח.. הימים הטובים שהיו לעם ישראל בט"ו באב ויום הכיפורים שבהן בנות ישראל יוצאות לכרמים לתפוס ולהיתפס כזיווג". וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לב (שיר השירים ג' י"א) ביום חתונתו זה מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש. יהי רצון שיבנה בימינו"
מה החוט המקשר? מה הקשר בין תעניות, גשם ובית המקדש?
האם לפנינו "סתם" רצף …התגלגלות: תעניות. תעניות על החורבן. אסוציאציה. בית המקדש?
ונגיד שאכן כך. אסוציאציות! והרי כבר למדנו שגם לאסוציאציה יש הגיון.
מה הקשר בין תענית הגשמים לבין בית המקדש המתואר במדרש:
הנה מטתו שלשלמה וגו'.. הנה מטתו זה בית המקדש כשם שהמטה אינה אלא לפריה ורביה כך כל מה שהיה בביהמ"ק היה פרה ורבה . (מדרש רבה במדבר פר' י"א,ג).

הגמרא במסכת תענית מתארת את ירידת הגשם על האדמה כחיבור בין חתן וכלה. הגשם הוא כזרע. יש פה חיבור. החתן יוצא לקראת הכלה. אין זה סתם חיבור. החיבור נוצר בעקבות ראייה. פנים בפנים…
וכך מתואר המיוחד שבארץ ישראל בספר דברים י"א:
(י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:
(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:
(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:
(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
(יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ:
(טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:

העיניים, הראיה באים לידי ביטוי בזמן. בעונות. בקצב החיים, מראשית השנה ועד אחרית שנה (תודה לעמיתתי בינת, שהעמידה אותי על דיוק זה) הגשם הינו ביטוי לעת רצון,"והיה אם שמוע. ונתתי מטר."
אבל לצערנו יש גם זמנים אחרים. זמנים של נתק. כבני אדם הנזופין.
יש זמנים, עונות, שבהם מיטת הכלולות נפגמת. החיבור נפסק. ואז זה זמן טוב לחשבון נפש..להפסקה..לתענית…מתוך תקווה שזה "משבר קטן וזה חולף" שאלו "עונות",זה בא וזה עובר.
ויש מצבים חריפים יותר, של נתק במערך כללי יותר בהיסטוריה, מצבים של גלות-של חורבן.
אתה יושב ב"מקום", על עינו של עולם אבל מקום הקשר, החיבור, מיטת הכלולות נחרב, הנתק מהותי יותר, ומה עושים אז?
לענ"ד במסכת תענית אנחנו מוצאים הד להרגשה/שאלה זו. יושבים חכמים ועוסקים בהלכות ה"התנתקות". מה קורה בנתק זמני. ופתאום כביכול הם מודעים בחריפות למצבם, והרי הבית חרב, מציאותנו היא במהותה מציאות של נתק. ומה עושים עם זה?!
בית המקדש מסמל את הקשר והחיבור, באופן מטפורי אנחנו נוהגים לסמל את החיבור בלשון הכיוונים, בין מעלה ומטה. אבל לדעתי, כמו הרבה פעמים בעולם העתיק וגם בימינו, כשמדברים על "כיוונים" או "אזורים" מדברים על מהות. בין שמים לארץ או בין מעלה למטה, זה גם, בין זכר לנקבה ובין איש לרעהו.
לא היו ימים טובים לישראל. שבנות ישראל אומרות לבחורים…שא נא עינך…
החורבן הינו שבר, אין יותר זיווג שלם, והדבר בא לידי ביטוי בכל המימדים.
אפשר לומר שמסכת תענית, היא מסכת הדנה בחורבן, ברקע אפשר לשמוע כה את דברי משה: כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים…אבל מה המציאות העכשווית?!

האם ניתן לשוב ולחבר שוב? האם כבני זוג יכולים אנו לנקות את הכול, לחדש את מערכת יחסינו, ולהתחיל מבראשית?

התשובות לכך רבות (עיין למשל זוהר פר' "אחרי מות" הדבר על האופציה של פניהם איש אל אחיו …הנה מה טוב…שבת אחים גם יחד, כמסמן אופציה של תיקון) אבל אתמקד כאן באפשרות אחת הבאה לידי ביטוי בחג החנוכה, חג שבו לפי חלק מהדעות עיקר הנס היה קשור למציאת התחלה חדשה שממנה אפשר להתחיל שוב, למרות שהמקדש במצב שפגמו בו, טמאו אותו.
בכתבי החסידות עסקו רבות בנתינת פרשנות פנימית לחגים. בחנוכה לדוגמה – טומאת המקדש מתפרשת כטומאת ההיכל הפנימי – כמצב בו המוח (השמן במקומות רבים מסמל את החכמה) או הנפש נפגמים, ובעבודה הפנימית הנדרשת לשם טיהור הבית. החשמונאים לפי המסורת נדרשו להתמודד עם מצב של מקדש טמא, הם חיפשו ולו פך קטן, נקודה אחת טהורה כדי להתחיל ממנה.
אבל למה נס זה מרמז? החג לפי פרשנות זו, מתמודד עם מצבים שבהם ה"דעת" נפגמת ובדרכים לתיקונה.
ובלשונו של בעל ה"שפת אמת":
"וטמאו כל השמנים שבהיכל. שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי הוא רמז על המחשבות שבמוח כו'…"
ופה נפתח לנו חלון רחב לתובנות/כוונות אישיות לחג.עומד אדם ומדליק נרות "נר כל אחד ואחד", וכוונותיו אינן רק לזכר פעם, אלא דורשות/מאפשרות לו התבוננויות אישיות בחייו שלו.
לדוגמא: אדם באופן טבעי מעצב הרבה מדעותיו מול הדעות של בני דורו, אבל מזה חשש השפת אמת, ובלשון הסמלים שלו,מצב זה נקרא השפעה יוונית.
עיצבת את "דעתך" מול "דעת הקהל".
היום החברה אף שוכרת לשם כך מומחים:"מעצבי דעת קהל".
ישנם מעצבי חלונות ראוה, ויש שנשכרים כדי לעצב את דעתך, והנה נעלמת, נטמאת!, פגמו בך, בית המקדש, ההיכל, מוחך – נפגעו.
כיצד אפשר לצאת ממצב זה?

"פך קטן": החיפוש אחר הפכים קטנים מתפרש ב"שפת אמת" כחיפוש אחר נקודת האמונה.
החיפוש הינו השאלה, האם יכול אתה עדיין למצוא בתוכך נקודה שבה אתה! היית מאמין, גם אם היית חי בתקופה אחרת, בחברה אחרת, בתרבות אחרת?
האם יכול אתה לעזוב לרגע את כל הדברים "שאתה מאמין בהם" כי ככה!אתה מאמין בהם!
ולחפש פך שמן..נקי ..טהור…חתום משפעות זרות..?
אם מצאת..יהיה נס!
אם לא,החורבן טוטאלי.{אין הכוונה פה, שמחשבות, רעיונות של אחרים בהכרח פסולים, אלא העלאת השאלה עד כמה יש בהם מ"דעתי"}
לצערנו/לשמחתנו פה אף אחד לא יכול לחפש בשבילך, אין מקום להשפעה מבחוץ. למפלגה, לאחים, לדעה. מצות חנוכה נר איש וביתו! והמהדרין נר לכל אחד ואחד. אלו נרות רק שלך.(אם תימצא אותם!)
מצוותם להיות מונחים בפתח הבית, לא למטה מי' טפחים, ולא למעלה מעשרים אמה, בכדי שיאירו החוצה, ואנשים יראו, ויוכלו להתברך מזה.
זה הנר שלך!
קטן אבל משהו.
וכמו שאומרים "ביידיש": אותנטי.

"…ולכן אח"כ שנטהרו לבות בני ישראל ..
ניתן להם התחדשות דכתיב' לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי..
שבכל עת שאדם מטהר את לבו ניתן לו התחדשות ברוח שבקרבו
… לכן נק' חנוכה (מלשון לחנוך.חנוכת בית..ועוד)"{ שפת אמת תרמ"ד}.

לעילוי נשמת סבי מורי מנחם קליגר ע"ה
שבשנת 1925מצא את "דעתו" ובניגוד לכל "הדעות"
העלה את משפחתו מפולין לארץ "אשר עיני ד' אלוקיך בה.."
ונפטר בשיבה טובה והוא בן 97 שנים,ערב נר א' של חנוכה.