בראשית פרק מא- פרק מד

אחת הדרכים להסתכל על ספר בראשית הוא כעל ספר שמברר את המציאות דרך מאבקי אחים[1]. מסיפור קין והבל, דרך אברהם ולוט, יצחק וישמעאל , יעקב ועשיו, רחל ולאה,סיפורי בני יעקב ומרכזו במכירת יוסף, עד הגמר הגדול שבין יוסף ויהודה.
המקרא לא חושש להראות העדפת הורים ילדים מסוימים בניגוד לפסיכולוגיה המודרנית הרואה בהעדפה זו, יסוד בעייתי ביותר. וכך, רבקה אוהבת את יעקב , יצחק אוהב את עשיו, יעקב אוהב את יוסף וכו…
הקורא היחף של המקרא עומד משתומם מישירות המאבק, השנאה והערבות המעורבים בסיפורי היסוד שייסדו את היותנו לבני ישראל. ישירות זו שאינה 'פוליטיקלי קורקט' נותנת דרור ליצרים, לכאב, אך גם להופעת גדולה אצל בני אדם.

פרשת מקץ נמצאת באמצע דרמה ענקית שבמרכזה אישיותו המיוחדת של יוסף. יוסף הופך מבעל חלומות ילדותי ורומנטי לפותר חלומות מציאותי. הוא עובר בחייו שלוש חויות של התפשטות מלבוש. הראשונה כאשר אחיו קורעים מעליו את כתונת הפסים שנתן לו אביו , ואז חוטף יוסף את הסטירה הראשונה ההופכת אותו במעמקי הבור וחשכת בית הסוהר מחולם בהקיץ, לפותר חלום מציאותי. השני-כאשר אשת פוטיפר הקורעת מעליו את בגדו בתשוקתה אליו, יוצר את יוסף ה'צדיק'– שיהווה בספרות היהודית המאוחרת האב טיפוס של כובש היצר הגדול. צדיק יסוד עולם. והאחרון כאשר פרעה מלביש אותו בגדי שש. מכאן הדרך ליוסף המשביר הגדול למצרים, המאפשר לבני יעקב-ישראל לרדת למצרים בבחירה ולא כבולים בשרשראות ברזל. יוסף זוכה ל -14 פרקי מקרא. יותר מכל אחד מהאבות.
העיסוק הרב באישיותו הייחודית ,יופיו,הישגיו המוסריים והמדינאים ,ועוד היותו בן לאמא האהובה- רחל, יוצר ציפייה ברורה כי הוא יהיה הבן הנבחר.

העדפת יעקב את יוסף הביא לאחד החטאים הקשים בספר בראשית הרי הוא מכירת יוסף.

ואכן, מכירת יוסף שבפרשת וישב , איננה מהעבירות הקלות שבספר בראשית. השנאה התהומית בראות האחים את יוסף, הרצון בתחילה לרצוח אותו, אדישותם של האחים ליוסף הכלוא בבור בזמן שהם סועדים את לבם , והמכירה בסופו של דבר לעבד, משאירים אותנו המומים. לא לחינם מושווה מכירת בן חורין לעבד מהכבדים שבחטאים (שמות כא-טז, כ-יג, דברים כז-ז , יואל ד, עמוס ב, ו-י וכו…) ועוד ע"י אחים!
בראות יעקב את כתונת הפסים של בנו יוסף המוכתמת בדם התמלא צער עצום:
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים:
"וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו."(פרק לז –לד,לה). וכי יש ציעור הורים גדול מזה? ושוב לבוש קרוע –היוצר קרע עומק בנפש כל האחים למשך שנים רבות. כאשר יוסף דורש מהאחים בפרשתינו,להביא את בנימין הקטן, מתווסף לנו פרט על המכירה " וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת:…" (מב-כא). התמונה המתגלה של אח צעיר וחלמן,המתחנן על נפשו בטרם נדחף לבור מוסיפה לתמונה מימד נוראי. במסורת מאוחרת[2] יש שראו במכירת יוסף את הסיבה להריגתם האכזרית של עשרת הרוגי מלכות ע"י הרומאים בשלהי הבית השני.

ואולם יוסף עולה מבירא עמיקתא לאיגרא רמה. מנהל הוא את מצרים ביד רמה. משמש הוא כמעין חיבור בין הנרי קיסינג'ר ואלן גרינספאן במעצמת העל של התקופה העתיקה-מצרים.
עד שיום אחד הוא מזהה אותם.
" וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל:וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ: וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם: (מב, ז-ט)
מעבר למטרת ההתנכרות –נשאלת השאלה: מדוע לא הודיע יוסף לאביו כל אותם שנים שהוא חי? וודאי ידע את גודל הגעגוע החרדה והתקוה. כבן זקונים וודאי הבין את גודל השמחה שהיה גורם לאביו עם איזה אי מייל , פקס או סתם ביקור מלכותי בארץ כנען המודיע "עוד יוסף חי" . הודעה שכזו וודאי היתה משנה את דברי יעקב לפרעה בסוף ימיו במפגש הפסגה ביניהם בו אמר לו לפרעה "… מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי…"(מז-ט).
ובשפתו של הרמב"ן על התורה: "..אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים, והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים-איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו?!". (פרק מב-ט)
מבין פרשני המקרא ניתן למצוא שלוש דעות עיקריות. הראשון שייך לרמב"ן עצמו ששאל ותירץ: "…אבל את הכל עשה יפה בעיתו לקיים החלומות, כי ידע שנתקיימו באמת…וכן אני אומר שכל העניינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות…". במילים אחרות-תחבולותיו וגרימת הכאב של יוסף לכלל משפחתו בפרשתינו, נעשו במאמץ לקיים את חלומותיו. יוסף לא הסתפק במעמד בו עשרה אחים משתחוים לו אלא רצה הוא את כל המשפחה כולל אביו- לקיים את כל פרטי חלומותיו! ועל כן כל שלבי הניכור.
והקורה תמה. וכי מותר לגרום לכאב כה גדול לאחים ולאבא רק כדי שיתקיים חלום הילדות? ובשפתו הנפלאה של בעל העקידת יצחק (רבי יצחק עראמה ): "הנותן חלומות יגיש פתרונם. גם שתראה סכלות עצומה שישתדל אדם לקיים חלומותיו, שהרי הם דברים שייעשו שלא מדעת בעלים". וכי מותר לבעל שררה לעצב מציאות כפי ראות חלמו? והדברים קשים.

ומכאן נגיע לשני פירושים נוספים שונים בתכלית, שניהם בעלי משקל וישפוט הקורא [3].
הראשון (האברבנאל פרק מ"ג, עקידת יצחק שער ל) יטען שמה שהניע את יוסף היה הרצון לבדוק האם האחים חזרו בתשובה על מכירתו. גזירתו של יוסף השליט המצרי להביא את בנימין , מזכירה לאחים מיד את מכירת יוסף למצרים. גם הפעם ראובן ויהודה מתמודדים על הבכורה. כמו בדיון הקודם בין האחים על אחריתו של יוסף.
ראובן אינו מציע פתרון אלא מזהה את המצב כעונש על החטא הקדמון של מכירת יוסף "ויען ראובן אותם לאמר- הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" (מב-כב)
יהודה לעומתו מתוודה על החטא, ומציע תשובה חיובית "… וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי…"(מד, יג-טז), וביתר עוצמה בהמשך: " וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי " (מד-לג).[4]

יוסף מבין בתוך תוכו כי עליו לוותר על רצונו להתגלות לאחיו להודיע לאביו על היותו חי- לטובת הובלת מהלך שלם של תשובת אחיו על מכירתו. יוסף יודע כי נוכחות אלוהים עימו לאורך כל דרכו הקשה, הוא לשם הובלת מהלך זה.
והדברים מתחדדים בהבאת בנימין ליוסף. יוסף נותן לבנימין 'חמש ידות' דבר שיכול לעורר קנאת האחים (כתונת הפסים!), ובהימצא הגביע אצל בנימין, יכלו האחים לקבל את הצעת יוסף שבנימין הנותר מבחינתם מבני רחל האהובה, יישאר עבד עולם לפרעה. ממש כמו יוסף.
הפעם בניגוד לקריעת הכתונת פסים מעל יוסף- קורעים האחים את שמלותם. יוסף נוכח כי הם עברו שינוי. הרי הם יכלו לחזור על חטא המכירה, בקבלת הצעתו של יוסף להשאיר את בנימין!
ולא היא. קריעת הבגד מוציא את יסוד הצער על המכירה- אך מעל הכל מוציא מיהודה כוחות נפש עילאיים. זהו יהודה הניגש לשיח עם יוסף בקרב הגמר הגדול.
אם יש דיבור יוצר מציאות בעולמינו- הרי הם דבריו של יהודה ליוסף. שיאם במילים 'כי עבדך ערב את הנער…ועתה ישב נא עבדך תחת הנער…ולא יכול יוסף להתאפק'! (תחילת פרשת ויגש)
יש כאן תיקון גמור. בכיו של יוסף נובע בעומקו מכך שהוא מבין כי נגמר תפקידו, ויכול הוא סוף סוף להתוודות. ואמנם, הוא לא צפה את העוצמה של יהודה, את מנהיגותו, לקיחת האחריות שבו הוא ניכר. הוא לא הכיר את סיפור יהודה ותמר שבו מתגלה יהודה בשיא שפלותו, ובשיא גדולתו כבעל תשובה באמרו "צדקה ממני". יוסף הצדיק לא מכיר טיפוסים בעלי כוחות נפש כאלה, ונשבר. אך משימתו הושלמה, ויש תיקון. אפשר להפוך עמוד ולהתחיל בעבדות הקשה של ספר שמות. יש זכות אבות ויש אף זכות בנים.

ההסבר השני [5]לקוח מעולם אחר לגמרי.

ראשית דבר יש להניח שיוסף לא ידע כי כתונת הפסים הוכתמה ברמאות ע"י אחיו שהראו אותו לאביהם. יוסף הרי נמצא בדרכו מצרימה. הוא כלל לא שמע את צעקת יעקב "טרף טרף יוסף" אלא אדרבה- לא מבין מדוע אביו אינו מחפשו! בשלוש עשרה שנות כלאו הוא מקווה שיבוא אביו לפדות את בן זקוניו.
ובשנות שביו, שמא עולה במחשבתו הרהור נוסף- מדוע שלח אותי אבא עם כתונת הפסים לאזור שכם, לאחים כמו שמעון ולוי חמומי המוח. לאט לאט משתכנע יוסף כי הוא חלק בלתי נפרד ממסורת משפחתית של פרדות כואבות. כך עשו ללוט, כך שילח אברהם את ישמעאל , וכמו שעלה בגורלו של עשו אהוב יצחק סבו. אין ספק שהתרוצצו קולות שונים בקרבו. אך כעת גם זכר אימו רחל עליה השלום בא לפניו. ויעקב הרי חי עתה עם לאה.
במעמקי הכאב ,מוצא יוסף הכוחות בעזרת ה' להתחיל הכל מחדש- בארץ מצרים.
שמות בניו שנולדו לו במצרים יחזקו מגמה זו: "ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי (מא-נא).יש כאן קריאת שם על דבר הנשייה- השכחה!
ואפרים מבטא כבר את ההתחלה החדשה "כי הפרני אלהים בארץ עניי (שם נב).

עד אותו היום שירדו אליו אחיו לשבור לחם. פתאום נפתח לפניו פתח חדש בשמעו כי אביו חי, ויש שנים עשר בנים- "…והנה הקטן את אבינו היום, והאחד איננו… (מב, ט-יג). שמא עדיין אין ליעקב תוכנית ירושה והובלה סגורה. ממילא,הפתרון הוא בהבאת בנימין. הוא ידע את כל הסודות, ואת מערכי הלב של אביהם.
אך יהודה משבש את תוכניתו. לא בערבותו את בנימין אלא באמת העירומה:" ויֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי: וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה: (מד, כו-כז) יוסף לא שומע יותר את סוף דבריו. הנה מתגלה לו לראשונה שאביו הוטעה! לא אהבת לאה , לא נשיה. "העוד אבי חי" יזעק הוא, חסר שליטה שטוף דמעות. עשרים ושתים שנים של טעות, יתמות ונשייה באו על סיומם.

מה בין שני פירושים אלו?
עולם ומלואו. בפירוש הראשון יש לנו סוף חינוכי מוסרי לספר בראשית. נסגרים מעגלים, והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם. יש תיקון לחטא נורא.
הפירוש השני אנושי וסוער. זהויות גולות ומגלות עצמם מחדש.תיקון החטא ימתין לתקופה מאוחרת יותר בקורות עמינו. ויש תחושת אי-סדר.
המדרש לקמן נותן משמעות לתחושה זו.
"שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף,
ויסף היה עסוק בשקו ובתעניתו,
ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו,
ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו,
ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה,
והקב"ה היה עוסק – בורא אורו של משיח…" (בראשית רבה פ"ה, ד).

מדרש מיוחד זה[6] נותן פרספקטיבה רחבה לאירועים שאנו עוברים כיחידים וכעם, ונותן משמעות לחוסר הסדר המאפיין לעיתים את עולמינו. המדרש נותן לפירוש זה משמעות דתית, דווקא בתוככי היעדר הפשר.

" לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת…" (מה-כב). בסוף ימיו ישלח יוסף לאחיו חליפות. קצת יציבות בלבוש לא תזיק למשפחה . אך אין בכוחם של חליפות משום להסתיר את סודה של משפחת בת יעקב –היא היא ראשיתה של עם ישראל.

[1] עיין בנושא זה אריך אוארבך, מימזיס – התגלמות המציאות בספרות המערב, מוסד ביאליק, 1958
[2] ע"פ ספר הזוהר בראשית על הפסוק 'ותוסף עוד ללדת את הבל אחיו'.
[3] לעיון מעמיק בדבר שני פירושים אלו ע"ע המחלוקת המדהימה ביופיה וכנותה בין רב יואל בן נון ראש ישבת הקיבוץ הדתי והרב יעקב מדן מראשי ישיבת הר-עציון בחוברות מגדים 1-2 ובספרו של הרב בן נון ' פרקי האבות' מספריית הגיונות.

[4] סביר גם כי המילים "האלוהים מצא את עון עבדיך" אינו מתיחס לעון הגביע הנמצא שלענ"ד ברור לו ליהודה כי היה זה עלילה. אלא לעון מכירת יוסף. (עיין רש"י שם),
[5] למיטב ידיעתי היה זה הרב יואל בן-נון שחידש תפיסה ייחודית זו-עיין הערה 3

[6] ביאור המדרש לעומק דורש עיון נוסף ואכמ"ל.