בראשית פרק ל"ז,א – בראשית פרק מ',כג

פרשת וישב פותחת ומסיימת בחלומות – ארבעה חלומות מופיעים בה : יוסף חולם את שני הראשונים ושומעיו פותרים אותם. (אחיו את הראשון, אביו את השני); שרי פרעה חולמים את שני האחרונים ויוסף פותר אותם. זהו החלום הראשון :

"וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי": (בראשית ל"ז, ז)

וזהו הפתרון המוצע לו – "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנו"ּ

והחלום השני הוא :

"וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי": (בראשית ל"ז, ט) והפתרון – "וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ ? הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה":

חלומות אלו הם חלומות אודות שליטה, ויש בהם התפתחות. החלום הראשון פותח ב'אנחנו', רק אחר כך מופלה יוסף לטובה, וגם אז – כמי שעומד במרכז המעגל (תסובינה, כלומר תקפנה) ; בשני – יוסף אינו יחד עם האחרים בשום מובן שהוא, לא בפעולה ולא בתיאור ; הוא אינו אחד מגרמי השמים, נותר רק לנחש שהוא בעמדה של אלהים.

מה משמעותם של חלומות אלו ? בראשונים, יוסף רואה חזון. החזון סתום, מעורפל, מפורט פחות בהרבה מהחלומות אותם הוא פותר אחר כך. יוסף גם אינו יודע את פתרונם ומהאופן גלוי הלב בו הוא מספר אותם ניתן לנחש שאינו יודע להיכן הדברים מגיעים ועל כן אינו חושש שיישנא בגללם. יוסף כאן הוא צעיר ונאיבי. אבל האחים המבוגרים יותר וודאי יעקב עצמו מבינים מיד, או יותר נכון – מזהים מיד את התבנית המוכרת – האח הצעיר המועדף על פני קודמיו – הלא כך היה ליצחק מול ישמעאל, ליעקב מול עשו, ולרחל, אמו של יוסף, שיעקב העדיף אותה על פני לאה ! חרדתם מועצמת וודאי לנוכח העובדה שהחלום כבר החל להתממש, שהרי –

"יִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (ל"ז, ג)

כיוון שכך, הם מגיבים בכל העוצמה בתבנית-תגובה של 'הבא להורגך השכם להורגו', הם מאפשרים לחרדתם להאפיל על הפער הקיים בין תפיסתם את הסיטואציה לבין תפיסתו של יוסף את אותו מצב עצמו. הם גם מתעלמים מהפער בין חלום למציאות. חלומו של יוסף הפך עבורם לתמונת עתיד הנעה לקראת מימושה אלא אם כן הם יתערבו. נמצא איפוא שפותרי החלומות בשלב זה הם האחים והאב דווקא ולא יוסף. האירוניה טמונה כאן בכך שדווקא הם היו מוריו של יוסף בעניין היחס הרציני כל כך לחלומות, ושמהם למד לפתור חלומות. והלא יכולת זו שלו היא שהביאה אותו לעמדת שליטה במצרים וכך למימוש החלומות שחלם בצעירותו ! האחים העניקו ליוסף, בהתייחסותם לחלומותיו, לא רק את היכולת אלא גם את האוריינטציה הכללית של חייו – שליטה, ובאופן בו נהגו בו נתנו לו לגיטימציה לנהוג בהם באכזריות – לשקר להם, להבהיל אותם, להסתיר מאביו למשך שנים ארוכות את העובדה שהוא חי, כאשר די היה במכתב כדי לרפא את לבו השבור (הלא הדרך ממצרים לכנען הייתה דרך המלך, פקידים חיילים וסוחרים עברו בה שוב ושוב, וגם אחי יוסף, ויוסף עצמו, עברו בה)

נמצא שהחלומות הללו אינם תמונה סטטית של העתיד אלא הם זרע הנובט בקרקע המציאות וכך מכונן אותה. כיוון שנשתלו בתודעתו של יוסף, עברו דרך שפתיו התמימות, ונשמעו בעיני בני משפחה בעלת היסטוריה של העדפת צעירים, נפתחה שרשרת האירועים שהובילה למימושם ! תהליך דומה התרחש בחלומותיהם של שרי פרעה.

"וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת ,עָלְתָה נִצָּה, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים:וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל פַּרְעֹה":"וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי: וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי": (בראשית מ,י-יז)

קל לראות שאלו חלומות על שירות. משאת הנפש בהם היא שירות מוצלח של פרעה, ושכרו של שירות כזה הוא תגמול נאות שהוא יעניק. כיון שנחלמו וסופרו על יד יוסף, הביאו בסופו של דבר לכך שלפרעה הוענק השרות האולטימטיבי – הצלת הממלכה מרעב, ואף התגמול היה אולטימטיבי – מעמד של משנה למלך. כמו שמצאנו שיצחק הוא שדה ברכה, יוסף הוא שדה המכונן מציאות, הוא מלך במובן העמוק של המלה – הוא תשתית המצמיחה מציאות.